ע"א 445/95

תקציר

המערער הוציא מהמשיב ביטוח ימי בסירת המנוע המהירה שלו למשך שנה. משטבעה הספינה בלב ים באותה תקופה, נדחתה תביעתו המאוחרת של המערער לתגמולי ביטוח, מה שהוביל אותו להגיש תביעה בבית משפט השלום. המבטחת המשיבה טענה כי המערערת לא גילתה טענות קודמות שהועלו על הסירה, וכי הצהרה כוזבת זו פוסלת את הפוליסה. בית משפט השלום הסכים ודחה את התביעה על הסף ללא משפט מלא. המערער ערער על החלטה זו. מחלקת הערעורים בבית המשפט המחוזי, לאחר ששקלה את כתבי הטענות והפסיקה הרלוונטית, מצאה כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בדחייתה על הסף. בית המשפט קבע כי אין בסיס עובדתי או משפטי לדחות את טענת המערער בשלב כה מוקדם של ההליך, במיוחד נוכח המחלוקות העובדתיות המהותיות בין הצדדים. השופטים הדגישו כי דחייה על הסף חייבת להתרחש רק במקרים מובהקים, מה שלא היה. יתר על כן, בית המשפט מתח ביקורת על החלת הדין הזר – במקרה זה, הדין האנגלי – ללא טענות והוכחות ראויות, אשר היוו פגם בטענת המשיב. הערעור התקבל אפוא, והעניין הוחזר לבית משפט השלום לדיון מלא בפני שופט אחר, כאשר המשיב נדרש לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.