ע"פ 402/63

תקציר

פרשת אברהם רונן נ' היועץ המשפטי לממשלה (ע"פ 402/63) נסובה סביב השאלה האם ההחלטה להציב תמרור מהווה "תקנה מעשית חקיקתית", המחייבת פרסום ברשומות. המערערת, רונן, טענה כי החלטת ראש העיר בדבר התקנת תמרור, או לחילופין ההתקנה עצמה, היא בחינת תקנה חקיקתית הראויה לפירוט ברשומות. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של רונן, בקובעו כי ההחלטה להציב תמרור במקום מסוים, להבדיל מהוראה הקובעת חובת ציות לתמרורים, אינה תקנה מעשית חקיקתית. השימוש בשיקול הדעת הוא שמקיים את מצוות החוק ומוציא אותו לפועל. לפיכך, יש לראות בהצבת תמרור יצירת הנתונים העובדתיים עליהם חל החוק, ולא יצירת נורמה משפטית. זאת ועוד, פירש בית המשפט את סעיף 132 לפקודת העיריות, 1934, כפוטר מחובת פרסום כל צו שניתן לפי הוראות הפקודה, לרבות החלטת ראש העיריה הנדון. לפיכך, החלטת ראש העיר לפי סעיף 2 לחוק עזר ירושלים לייעד רחוב כמקום חניה לא טעונה פרסום ברשומות.