ת"א 1723/99

תקציר

התובעת, מגדל מימון, תבעה את הנתבעת, גב' בנזון ליסה, להחזר הלוואה ששימשה לרכישת רכב, שיתרת הסכום הייתה 110,256 ₪. הנתבעת הודתה בלקיחת ההלוואה אך הפסיקה לפרוע אותה בשנת 1998, בטענה כי מגדל ביטוח, הנתבעת שכנגד, סירבה לשלם לה את תגמולי הביטוח לאחר שרכבה נגנב. מגדל ביטוח סירבה לפצות את הנתבעת משום שבמכוניתה לא הותקנה מערכת איתוראן כנדרש בפוליסת הביטוח. הנתבעת טענה כי יש להסדיר את חובותיה למגדל מימון באמצעות קיזוז תגמולי הביטוח המגיעים לה. בית המשפט מצא כי לנתבעת הייתה זכות לקזז את תגמולי הביטוח שלה כנגד חוב ההלוואה שלה, שכן שני ההסכמים חלקו קשרים מסחריים הדוקים. עם זאת, זכות קיזוז זו נכנסה לתוקף רק לאחר התרחשות האירוע הביטוחי. עוד קבע בית המשפט כי מגדל ביטוח לא וידאה כי הנתבעת הייתה מודעת לדרישת ההגנה החדשה בפוליסה משנת 1998, המהווה כשל בחובת הגילוי והאימות של חברת הביטוח. כמו כן נלקחה בחשבון אשמתו התורמת של הנתבעת, וחברת הביטוח הייתה אחראית ל-70% מהתביעה, בעוד שלמבוטח היה אשם תורם של 30%. מגדל מימון היה זכאי ליתרת ההלוואה מהנתבע, שהופחתה מתגמולי הביטוח בסך 63,000 ₪ שהיו חייבים לנתבעת על ידי מגדל ביטוח (עבור יולי 1998). השופט הורה לתובע להגיש חישובים מפורטים ליתרת ההלוואה בתוך 30 יום, והנתבע יוכל להגיב בתצהיר נגדי, במידת הצורך, בתוך 30 יום נוספים. בנוסף, חויבה כל אחת מישויות מגדל לשלם 10,000 ₪ בגין הוצאות הנתבעת.