תת"ע 111-07-22

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בשכרות ועמד בפני עונש לפי סעיף 39א לפקודת התעבורה, הקובע פסילה של שנתיים לפחות מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. בית המשפט קבע תחילה את טווח הענישה הראוי לעבירה, בהתחשב בחומרת הפגיעה בשלום הציבור ובמדיניות הענישה הרווחת. בית המשפט מצא כי מידת הנזק היא בקצה הבינוני-נמוך והנזק הפוטנציאלי הטמון במעשיו של הנאשם הוא גבוה. לאחר מכן שקל השופט נסיבות הקשורות לביצוע העבירה וגורמים שאינם קשורים, לרבות עברו התעבורתי הנקי של הנאשם, חרטה והשפעת ההרשעה על פרנסתו. בית המשפט אמנם הכיר בחומרתן של עבירות נהיגה בשכרות, אך חרג מפסילת המינימום בשל נסיבות המקרה. השופט הציב את הנאשם בתחתית טווח הענישה, ובהתחשב בטענת "הגנת צדק" מוצלחת, חרג מפסילת המינימום שנקבעה. כתוצאה מכך, גזר בית המשפט על הנאשם 15 חודשי פסילה בפועל, 5 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 1,500 ₪. הן לנאשם והן לתביעה יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 45 יום.