עע"מ 9018/04

תקציר

עניינה של הבקשה לאיחוד משפחות של תושב קבע ישראלי ואזרח ירדני, אשר נדחתה על ידי המשיב על סמך ראיות המצביעות על כך שלא היה להם "מרכז חיים" בישראל בין השנים 1995 ל-1999. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את ההחלטה, ולא מצא עילה להתערב בקביעת המשיב. המערערים טענו כי הם מתגוררים בירושלים עם ילדיהם וכי העדויות שהופעלו נגדם נעדרות ביקורת שיפוטית ראויה. לטענתם, לא נערך להם שימוע ראוי. המשיב טען כי החלטתו, המבוססת על ראיות המוסד לביטוח לאומי, נתונה לשיקול דעתו הרחב. בית המשפט הדגיש כי החלטות מנהליות אינן כבולות לדיני ראיות רגילים ויכולות להסתמך על קביעות עובדתיות של רשויות אחרות. היא תמכה בהנחה כי תכליתה של הביקורת השיפוטית היא להבטיח שההחלטות המינהליות יהיו סבירות ובתחום אחריותה של הרשות, ולא לבחון מחדש את הראיות העובדתיות עצמן. בית המשפט מצא את הסתמכותו של המשיב על ראיות מנהליות סבירה ואישר כי היו למערערים הזדמנויות לשימוע. בסופו של דבר, בית המשפט הסכים עם פסק הדין הראשוני, דחה את הערעור ולא הורה על הוצאות.