בג"צ 104/06

תקציר

פסק הדין דן בשתי עתירות המערערות על ההסדרים שנועדו לסייע בשחרור נשים מסורבות גט, הידועות גם בשם עגונות. העתירה הראשונה קוראת תיגר על השימוש בקרן עגונות, שנועדה לטפל בעניינים הקשורים לעגונות, כדי לשלם לבעלי דין כדי לקבל גט בהסכמה. העתירה השנייה קוראת תיגר על מדיניות המוסד לביטוח לאומי למחילת חובות מזונות של בעלים המסרבים לתת גט, בתמורה לגט. העותרת טוענת כי הסדרים אלה אינם חוקיים ואינם סבירים, שכן הם מעודדים את תופעת סרבנות הגט והסחיטה, מייקרים מתוכן את חוק ביצוע פסקי דין לגירושין ופוגעים בכבודן ובזכויותיהן הבסיסיות של נשים. המשיבים, לרבות הנהלת בתי הדין הרבניים והמוסד לביטוח לאומי, טוענים כי ההסדרים מוסמכים מכוח סמכויותיה השיוריות של הממשלה והם סבירים בהתחשב בשימוש המוגבל בהם, בתכליתם הראויה וביעילותם בשחרור נשים מעגינתן. בית המשפט מסכים עם המשיבים כי אין בסיס חוקי להתערב בהסדרים מחמת חוסר סמכות, שכן הם מצויים בסמכותם המנהלית של הנהלת בתי הדין הרבניים והמוסד לביטוח לאומי. עוד קובע בית המשפט כי ההסדרים סבירים, בהתחשב בתכליתם הראויה, בשימוש מוגבל במקרים חריגים וביעילות בהשגת מטרתם. בית המשפט מציין את הקשיים המובנים במערכת המשפט האישית בישראל, ומדגיש כי הסדרים אלה הם אמצעי לסייע לנשים במצבים מורכבים אלה. עוד מציין בית המשפט כי המשיבים גיבשו נהלים ליישום הסדרים אלה, לרבות הקמת ועדות פנימיות, שלא נכחו בעת הגשת העתירות. בית המשפט מוצא כי הליכים אלה נחוצים וסבירים, אך יש לבחון אותם מחדש כדי להבטיח ייצוג הולם לנשים בוועדות. לבסוף, בית המשפט מורה כי גם אם התשלומים מבוצעים מתורמים פרטיים, יש לאשר אותם בהתאם לנהלים שנקבעו. לאור ממצאים אלה, בית המשפט דוחה את העתירות, בכפוף לייצוג נשים בוועדות הפנימיות, מבלי להורות על הוצאות.