בג"צ 9476/96

תקציר

פסק הדין דן בסמכותם של בתי הדין הרבניים בישראל לדון בבקשות להתרת נישואין של זוגות שבהם לפחות אחד מבני הזוג מזדהה כיהודי. היועץ המשפטי לסמכות רבנית טוען כי יש לדחות את העתירה מאחר שהיא תיאורטית ונטולת נזקי גוף, ואילו היועץ המשפטי לממשלה ממליץ לקבלה. ליבת הוויכוח נסובה סביב פרשנותו של סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, המקנה לבתי משפט אלה סמכות שיפוט בענייני המעמד האישי בהסכמת כל הצדדים המעורבים. היועץ המשפטי לממשלה והדיינים מגיעים למסקנה כי סמכותם של בתי הדין הרבניים מותנית בהשתייכותם הדתית של שני בני הזוג, ולכן בני זוג בני דתות שונות אינם יכולים להסכים להתדיין בבית דין רבני. החשש הוא כי התרת מקרים כאלה עלולה להוביל לפיצול במערכת המשפט, כאשר מעמדם של בני זוג עלול להיות חסר תוקף בערכאה אחת אך תקף באחרת, דבר שיהיו לו השלכות שליליות על בני הזוג, ילדיהם וצדדים שלישיים המעורבים. פרשנות זו של סעיף 9 עולה בקנה אחד גם עם המבנה הכולל של סמכות השיפוט בענייני המעמד האישי בישראל, שמטרתו למנוע סכסוכים בין בתי דין דתיים שונים ולהבטיח את יציבותו של מוסד הנישואין. לפיכך, בית המשפט קובע כי חוק שיפוט בתי דין רבניים אינו מסמיך את בתי הדין הרבניים לדון בתביעות התרת נישואין אם אחד מבני הזוג או שניהם אינם יהודים, תוך שמירה על המסגרת המשפטית הקיימת.