ת"א 23305-12-18

תקציר

התיק עוסק בסכסוך בין משרד רואי חשבון בשם לבנטל, המנוהל על ידי יואל אורן, לבין אחת מלקוחותיו, יוניקו ספנות ולוגיסטיקה בע"מ. הסכסוך התעורר לאחר שיוניקו הפסיקה את מערכת היחסים בת עשרים השנים שלה עם לוונטל בשל סכסוך אישי בין מנכ"ל יוניקו, משה קורקוס, לבין בנו של אורן, שעבד גם הוא ביוניקו. במהלך פגישה מוקלטת הודיע משה ליואל כי יפסיק לאלתר לספק שירותים ליוניקו. השניים סיכמו כי יוניקו תשלם ללוונטל 500 אלף שקל כפיצוי על סיום מיידי של החוזה, המשמש כהודעה מוקדמת. עם זאת, יוניקו סירבה מאוחר יותר לבצע תשלומים נוספים על פי ההסכם. לוונטל תבע את יתרת הסכום, ואוניקו תבעה תביעה נגדית להחזר שכר טרחה, בטענה לרשלנות מקצועית, הונאה וגזל סודות מסחריים על ידי לבנטל. השופט פסק לטובת לבנטל, וקבע כי ההסכם בין הצדדים מהווה חוזה גישה, המחייב את יוניקו לספק הודעה מוקדמת ופיצוי על סיומו המיידי. השופט מצא כי משה ויואל הסכימו במפורש על סכום הפיצוי, ואוניקו לא הוכיחה את טענותיה הנגדיות לרשלנות ומרמה. בנוסף, ציין השופט כי השיחה בין משה ליואל שיקפה את יושרו ונדיבותו של משה, בניגוד לטענות בכתבי הטענות של יוניקו ובעדותו של משה. השופטת דחתה גם את טענת יוניקו כי התשלום ללוונטל היה מתנה או שיש להחזירו, שכן מהראיות עולה כי מדובר בהתחייבות מחייבת, ולבנטל שינתה את עמדתה בהסתמכות עליה. בעקבות זאת הורה בית המשפט לאוניקו לשלם ללוונטל את יתרת 400 אלף השקלים, בתוספת מע"מ וריבית, ודחה את תביעתה הנגדית של יוניקו. יוניקו נדרשה גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של לבנטל, כולל שכר טרחת עורך דין בסך 135 אלף שקל, כאשר המועד האחרון לתשלום נקבע ל-31 באוקטובר 2024. עוד ציין השופט כי לאוניקו יש זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.