ע"פ 966/94

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו משנת 1994 הורשע המערער תחילה בעבירות של החזקה וניסיון להחזקת קוקאין, בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים ולחוק העונשין. הוא נידון לעשר שנות מאסר: שבע שנים לריצוי ושלוש שנות מאסר על תנאי. הערעור ערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. ב-13 בפברואר 1992 תפסה המשטרה חבילה שהכילה למעלה מ-1 ק"ג קוקאין והחליפה אותה בחבילת דמה בעלת מראה דומה, שהכילה כ-5 גרם קוקאין, אותה הטמינו במקום שנקבע מראש על סמך מידע מודיעיני. למחרת שלף המערער, מלווה בחבר, את החבילה. מעקב משטרתי הבחין בפעולה זו, שהובילה למעצרו של המערער לאחר תאונה במהלך ניסיון בריחה. בבית המשפט המחוזי ערער המערער על מהימנות עדותו במשטרה וטען כי נוכחותו במקום לא הייתה קשורה לסמים. עם זאת, טענותיו נדחו כבלתי סבירות, ובית המשפט קבע כי הוא היה מודע לכך שהחבילה מכילה סמים. עוד טען בית המשפט המחוזי כי הרשעתו הן בהחזקה והן בניסיון תקפה, בהתחשב בסיטואציה. בערעור הוצגו אותן טענות וסוגיות משפטיות. ערכאת הערעור תמכה בממצאי בית המשפט המחוזי, תוך שהיא מצטטת ראיות מספיקות לידיעה ולכוונה להחזיק קוקאין, ואישרה את הרשעותיו של המערער הן בהחזקה והן בניסיון. גם הערעור על גזר הדין נכשל; בית המשפט הדגיש את הצורך בהרתעה חזקה מפני עבירות סמים, וקבע כי הענישה החמורה גוברת על שיקולים שיקומיים נוכח הנזק הרב שהסמים גורמים לחברה. לפיכך, הערעור נדחה במלואו.