ע"פ 541/20

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק בתיק אונס שביצעה קטינה, שהייתה כמעט בת 17 בעת ביצוע העבירה, בנערה בת 15. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת. המערער עקב אחרי הילדה, ניהל איתה שיחה, שאל אותה שאלות לא ראויות, ולבסוף הכניס אותה בכוח לאתר בנייה נטוש סמוך, שם מישש וחדר אליה בניגוד לרצונה. המערער הורשע באונס במסגרת הסדר טיעון, שכלל בקשה מוסכמת של התביעה לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל, ופיצוי של 10,000 ₪ שישולם לקורבן. פסק דינו של בית משפט קמא היה חלוק. השופט א' חזקאק הדגיש את מיעוטו של המערער ואת הליך השיקום שעבר וגזר עליו 9 חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן יהיה לרצות כעבודות שירות. השופטים א' ואגו וא' איינפלד, לעומת זאת, הדגישו את חומרת העבירה ואת התקדמות השיקום הלקויה של המערער, וגזרו עליו 18 חודשי מאסר. בשתי חוות הדעת הוסכם להטיל על הקורבן 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 60 אלף שקל. הערעור ביקש לאמץ את דעת המיעוט, אך בא כוח המערער משך בחוכמה היבט זה של הערעור. שופטי הרוב, ברק-ארז וגרוסקופף, דנו בשקלול מאמצי הנוער והשיקום של המערער לעומת חומרת העבירה והפגיעה בקורבן. השופטת ברק-ארז סברה כי אין להפחית את העונש מ-18 חודשים, שכן מאמצי השיקום אינם מספיקים בהתחשב בחומרת העבירה. השופט גרוסקופף, לעומת זאת, סבר כי הליך השיקום הממושך, אם כי לא מושלם, מצדיק עונש קל יותר. בסופו של דבר פסק השופט גרוסקופף, יחד עם השופט עמית, לטובת הפחתת העונש ל-12 חודשי מאסר, בניכוי תקופת המאסר, תוך קיום יתר הוראות העונש. פסק הדין דן גם באתגרים העומדים בפני הסיוע המשפטי בייצוג נפגעי עבירות מין ובצורך להבטיח גישה למסמכי המקרה הרלוונטיים. עונשו של המערער נקבע על 12 חודשים, בתוספת הוראות נוספות, והוחלט כי הוא מתייצב לרצות אותו ביום 1.9.2020.