ע"א 242/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנות "שימוש ברכב מנועי" במקרה של פגיעת נהג לאחר שיצא מרכבו כדי להזיז מכשול החוסם את הדרך. הסוגיה המשפטית המרכזית היא האם אירוע זה עונה על הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים, במיוחד לאור תיקון מס' 8, שהכניס רשימה סגורה של שימושים מוכרים. פסק הדין הראשוני הסתמך על פרשת אלרהב, שאפשרה פרשנויות רחבות יותר לשימוש ברכב תוך סיכון חיצוני. עם זאת, פסק הדין מכיר בכך שפרשנויות מאוחרות יותר, בעיקר בעקבות פרשת אגד וביטוח חקלאי, צמצמו הגדרה זו, תוך שימת דגש על שימושים מוכרים ספציפיים כפי שהותוו ברשימה הסגורה של חוק הפיצויים. בית המשפט מאמץ פרשנות מצמצמת יותר, ומגיע למסקנה כי פעולות כגון הסרת מכשול או נפילה לבור אינן מתייחסות מטבען ל"נסיעה" או ל"טיפול בדרכים" כהגדרתן בחוק. הבנה זו הובילה למסקנה כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים". השופטים דנו בתחולתם ובהתפתחותם של מקרים תקדימיים בקבלת החלטה זו. בעוד שמסקנתו של השופט וילנר התקבלה בסופו של דבר, והדגישה כי הסרת מכשול אינה מתאימה להגדרות המוכרות של שימוש ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים, השופט גריל חלק על כך, וקבע כי עדיין יש להקיף את הפעולות בהגדרות אלה, ובפרט כ"טיפול בדרכים" הדרוש להמשך הנסיעה. למרות התנגדות זו, הערעור התקבל ברוב קולות, ונקבע כי האירוע אינו עומד בקריטריונים של "תאונת דרכים", ללא צו הוצאות.