ע"פ 69/10

תקציר

הערעור מערער על פסק דין שהרשיע שני מערערים במספר עבירות הקשורות לקטטה ציבורית ותקיפת שוטרים. המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא בממצאיו העובדתיים ובקביעות המהימנות, והיה עליו לאפשר שאלות מסוימות במהלך החקירה. עוד הם טוענים כי הודעותיהם במשטרה לא היו קבילות, והיה על בית המשפט לקבל את טענותיהם בדבר "לא אשם" ו"הגנה מפני צדק". לחילופין, טוענים המערערים כי העונש שהוטל היה מופרז. המשיב, לעומת זאת, תומך בהחלטות בית משפט קמא וטוען כי יש לקיים את ההרשעה ואת גזר הדין. באשר להחלטות הפרוצדורליות קובע בית המשפט כי גם אם שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן מענה לשאלות מסוימות, לא היה בכך כדי לפגוע בהגנתם של המערערים, ועל כן טענות אלה אינן מוצדקות. אשר לטענת אי קבילות דברי המערער, מסכים בית המשפט להחלטת בית משפט קמא ומדגיש כי הודאת המערער ניתנה מרצון. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי היה מקום לזכות את המערערים מאשמת קטטה במקום ציבורי, שכן היו די ראיות כדי לחייבם להשיב על האשמה. אשר לטענת "ההגנה מפני הצדק", בית המשפט קובע כי הטענה מבוססת על טענות עובדתיות שיש להתייחס אליהן במסגרת ההליך העיקרי, וטיעוני המערערים בדבר כשלי אכיפה וחקירה בררניים אינן משכנעות. גם הערעור על פסק הדין נדחה, שכן ממצאיו העובדתיים ומהימנותו של בית משפט קמא מנומקים היטב ונתונים לשיקול דעתו. בית המשפט מדגיש כי ערכאת ערעור ממעטת להתערב בממצאים אלה. בערעור על גזר הדין מסכים בית המשפט כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות, בשל השיהוי בהגשת כתב האישום והרישום הפלילי הנקי של המערערים. לפיכך, העונש בפועל מופחת לארבעה חודשים למערער אחד ושלושה חודשים לשני, שירוצו באמצעות עבודות שירות.