ע"פ 4763/11

תקציר

המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו בשלושה אישומים של עבירות סמים. שני האישומים הראשונים התייחסו למעורבותו של המערער בהעברת סמים מטורקיה לארצות הברית באמצעות אישה בשם סוזן. האישום השלישי התייחס לניסיונו של המערער לגייס מספר אנשים, בהם קטין, להעברת סמים מארצות הברית לישראל. הטענה העיקרית בערעור היתה, כי שגה בית משפט קמא בכך שקיבל כראיה הודעה שמסרה סוזן במשטרה, לאחר שסירבה להעיד במשפטו של המערער, וכי ללא אמירה זו לא היו די ראיות כדי להרשיע את המערער. בית המשפט העליון קבע כי הצהרתה של סוזן אינה קבילה כראיה. בית המשפט מצא כי סירובה של סוזן להעיד נבע מזכותה מפני הפללה עצמית על פי הדין האמריקאי, החלה עליה בהיותה נאשמת בהליך פלילי בארצות הברית בעת עדותה במשפטו של המערער. מאחר שבית המשפט הישראלי לא יכול היה לכפות עליה להעיד או להעניק לה חסינות, לא ניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותה חקירה נגדית, דבר שהיה תנאי מוקדם לקבילות הודעתה מחוץ לכותלי בית המשפט. עם זאת, בית המשפט קבע כי גם ללא הצהרתה של סוזן, יש די ראיות כדי להרשיע את המערער בשני האישומים הראשונים. המערער נסע פעמיים עם סוזן ורחימי, דמות מרכזית במבצע הסמים, לאיסטנבול ושהה עמם באותו חדר במלון. המערער ידע שסוזן מעבירה סמים, וההסבר שלו לנוכחותו לא היה משכנע. יתר על כן, הצהרותיהם של המערער ורחימי לאחר מעצרה של סוזן הצביעו על מעורבותם בפלילים בעבר. באשר לאישום השלישי מצא בית המשפט כי הראיות, לרבות הודעותיו ועדותו של המערער עצמו, תומכות במסקנה כי המערער ניסה לגייס בלדרים להעברת סמים. מעשיו של המערער חרגו מצעדי הכנה והיוו ניסיון, שכן כוונתו לבצע את העבירה הייתה ברורה. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר מהות הסם והעונש שהוטל. לפיכך, הערעור על ההרשעה וגזר הדין נדחה.