רע"א 8538/99

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לנכס הממוקם באזור התעשייה קריית גת. המבקשת, אשר נרשמה כחוכרת של הנכס האמור, מכרה את זכויותיה לחברת אפרים אליהו בע"מ, אשר מכרה אותן גם לגבעת מרום בע"מ. כאשר פנו חברת גבעת מרום בע"מ לעירייה בבקשה להעביר את הזכויות בנכס על שמם, נמסר להם על הצורך בתשלום היטל השבחה. היטל זה התבסס על שינוי בתכנית המפורטת שאיפשר הוספת שטחי שירות. התוכנית המקורית לאזור התעשייה אפשרה בנייה על 35% משטח המגרש, עם פוטנציאל הגדלה ל-50% במקרים מיוחדים שאישרה הוועדה המחוזית. ביום 22.5.94 החליט המשיב בהפעילו את סמכותו לפי סעיף 13(ב) לתקנות התכנון והבניה, לתקן את התכנית. התיקון התיר תוספת בנייה למטרות משניות שאינן נכללות באחוזי הבנייה הקיימים, בשיעור של 15%. שינוי זה הוביל לבקשה להיטל השבחה. המבקש טען כי ההחלטה אינה מצדיקה היטל השבחה שכן היא אינה מעלה את ערך הנכס ויתרה מכך, תקנה 13 לתקנות התכנון והבניה פוטרת מקרים אלה מהיטלים. בית משפט השלום הסכים עם המבקש, אך בית המשפט המחוזי בבאר שבע הפך החלטה זו. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי ההחלטה אכן השביחה את שווי הנכס וכי תקנה 13 אינה חלה במקרה זה. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת ערר לגדרה, בטענה כי ההחלטה אינה משפרת את ערך הקרקע וכי גם אם כן, תקנה 13 אמורה לפטור אותם מתשלום ההיטל. ערכאת הערעור דחתה טענות אלה, והסכימה עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי להשפעת ההחלטה על שווי הנכס. בנוסף, קבע בית המשפט כי תקנה 13(ב), העוסקת בתוספת אחוזי בנייה, שונה מתקנות 13(א) ו-13(ג), הנוגעות לזכויות בנייה שלא השתנו. משכך, נדחה הערעור, וחויב המבקש לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 10,000 ₪. פסק דין זה ניתן ביום 3.4.2000.