ע"א 1977/97

תקציר

במקרה הנוגע לנוהלי הפרסום של בזק, בית המשפט צידד במידה רבה בבזק, ובסופו של דבר פסק נגד ערעורו של ברזני לאשר את תביעתו לסעד כספי כתובענה ייצוגית. עיקר טענתו של ברזני הייתה כי הפרסומות של בזק לשירותי חיוג ישיר בינלאומיים מטעות בכל הנוגע לחישוב חיובי השיחות, שלטענתו צריכות להצדיק תביעה ייצוגית לפיצוי כספי. עם זאת, בית המשפט דחה ערעור זה, והדגיש כי ברזני לא הוכיח כל הסתמכות אישית או חשיפה לפרסומות המטעות, ובכך לא ביסס עילת תביעה אישית. יתר על כן, השופטת שטרסברג-כהן ציינה את חשיבותן של תובענות ייצוגיות באכיפת חוקי הגנת הצרכן על תאגידים חזקים, אך הנשיא ברק והשופט אנגלרד סברו כי ללא הסתמכות על המודעות המטעות, ברזני אינו יכול לתבוע פיצויים. גם בזק בינלאומי הוסרה מהתביעה, שכן ברזני לא הצדיק באופן משכנע את הכללתה. החלטה זו מדגישה את הצורך בקשר סיבתי בין פרסומות מטעות לבין נזק צרכני לצורך הגשת תביעות פיצויים. בעקבות זאת חויב ברזני לשאת בהוצאות המשפט של בזק, בסך כולל של 20 אלף שקל, המתחלקות שווה בשווה בין בזק לבזק בינלאומי. פסק הדין מדגיש את הצורך של תובעים במקרים כאלה להוכיח חשיפה ישירה והסתמכות לתבוע פיצויים, תוך איזון בין הגנת הצרכן לבין יחס הוגן לנתבעים.