ע"פ 535/89

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור שנדון בבית המשפט העליון, בהרכב המשנה לנשיא מ' אלון והשופטים א' גולדברג וי' קדמי, על הרשעתו של בית המשפט המחוזי בתקיפה מינית ומעשה מגונה. על המערער נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל, מחציתם על תנאי, והוטל עליו לעבור פיקוח של שירות המבחן ולהמשיך בטיפול פסיכולוגי. הערעור ביקש לערער על חומרת העונש, כאשר בא כוחו של המערער ביקש לקיים משפט ללא הרשעה, תוך ציון מאמצי השיקום העצמי של המערער והשפעתו המזיקה של רישום פלילי על עתידו. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי בהתחשב בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען, הרשעה נחוצה לרווחת החברה וכאמצעי הגנה. בית המשפט הכיר בהיעדר עברו הפלילי של המערער והביע תקווה לשיקום עתידי, אך בסופו של דבר דחה את הערעור והותיר על כנו את הרשעתו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. החלטה זו התקבלה מכוח הוראות פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 וחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א-1981, המציעים דרכים למחיקת הרשעות. המשנה לנשיא והשופטים הדגישו כי הנסיבות אינן מצדיקות משפט ללא הרשעה, אלא אישרו את הצורך להכיר באופן פורמלי באחריותו הפלילית של המערער.