ע"פ 6577/10

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט שני ערעורים שעניינם התנגדויות לקביעות מהימנות ולממצאים עובדתיים של בית משפט פרוצדורלי. המערערת טענה בעיקר נגד ממצאים אלה, ללא טענות משפטיות מהותיות מעבר לערעור על מהימנותם של עדים. בית המשפט הדגיש את הקושי להפוך קביעות פרוצדורליות, נוכח יתרונו של בית משפט קמא בהערכת עדויות עדים באמצעות אינטראקציות ישירות, תוך התבוננות בניואנסים כמו התנהגות ושפת גוף. עם זאת, קיימים חריגים שבהם ערכאות ערעור עשויות להתערב, כגון כאשר הממצאים תלויים אך ורק במסמכים, כרוכים בטעויות לוגיות, או כאשר מתרחשות טעויות משמעותיות בהערכת אמינות. עיקרון זה נבחן במקרים שונים, וממחיש את מורכבות ההערכות בתיקי תקיפה מינית, ובפרט באלה המערבים קטינים ודינמיקה משפחתית. בית המשפט בחן ראיות ועדויות בעניינן של שתי מתלוננות, שתיהן נכדותיו של המערער. המתלוננת מס' 2, למרות הקשיים הקוגניטיביים, סיפקה עדות מהימנה עם ראיות מאששות, כגון התנהגותו של המערער והודאותיו. כמו כן, המתלוננת מס' 1, למרות בלבול חלקי בשל אתגרים אינטלקטואליים, מסרה עדות מהימנה ועקבית, הנתמכת גם בעדויות עדים ובמצוקה נפשית ניכרת. בית המשפט דן באופי העדויות בתיקי תקיפה מינית במשפחה, והכיר באיחור בדיווח בשל לחצים משפחתיים ופסיכולוגיים ייחודיים. בסופו של דבר, הערעור על מהימנות הממצאים נדחה, תוך ציון דפוסים עקביים של התנהגותו המתעללת של המערער כלפי נכדותיו. בית המשפט הוסיף ודחה את הערעור על חומרת העונש, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירות ואת הפגיעה המשמעותית שנגרמה לקורבנות. בית המשפט שמר על פסק הדין המקורי, וציין את ניצולו של המערער את נכדותיו ואת נאותות העונש הן כגמול והן כהרתעה. ההחלטה הדגישה את סלידתה של החברה מעבירות מסוג זה ואישרה פיצוי לנפגעים כדי לסייע בשיקום, כאשר כל השופטים הסכימו עם פסק הדין הסופי.