תא"מ 38754-03-16

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעת מכמה טעמים. ראשית, הטענה מבוססת על עילת עשייה; הרחבת דירתם על ידי התובעים שירתה את האינטרסים שלהם באופן ישיר ואגב כך היטיבה עם הנתבעת. בדרך כלל, במקרים כאלה, החוק אינו מזכה את האדם שיזם את הפעולה בהשבה. התובע גם לא הראה כי בעת הבנייה הסתמך על השתתפות הנתבעת בהוצאות - למעשה, ההפך הוא הנכון. הנאשם סירב לתרום במשך שנים רבות. ההסכם היחיד בין הצדדים לתשלום עבור השימוש בשלד שנבנה בעצמו נוצר בדיעבד ובתמורה לכך שהתובע יסיר את התנגדותו לבקשת הנתבע להיתר בנייה. לפיכך, זכות ההשתתפות נובעת מדיני החוזים, ולא מדיני עשיית עושר. מאחר שהתובעים לא טענו בהודעתם כי הם זכאים לתשלום על פי ההסכם, לא ראתה השופטת סיבה לבחון זכאות זו. עוד ציינה השופטת כי התביעה התיישנה וכי התובע כבר אינו הבעלים של הדירה, לאחר שמכר אותה בשנת 2015 - זכות ההשתתפות נגזרת מזכויות הבעלות, ולתובע אין עוד זכות תביעה. פסק הדין מורה לתובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪, ודוחה את התביעה. לתובע זכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.