ת"א 36042/97

תקציר

התובעים, יורשיו החוקיים של חוסיין טעמס, ביקשו פסק דין הצהרתי להירשם כבעלים של חלקת קרקע לאחר תשלום דמי תמורה, בהתבסס על החלטת פקיד ההסדר המנדטורי. הנתבע חלק על טענותיהם וקבע כי המנוח לא ערער על לוח הזכויות בתוך תקופת המנדט וכי החלקה נרשמה על שם מדינת ישראל. בית המשפט בחן את הליכי ההתיישבות בתקופת המנדט הבריטי ומצא בתהליך מחדלים ופגמים משמעותיים שפגעו בזכויות הקניין של המנוח. נקבע כי ההחלטה לרשום את החלקה על שם הנציב העליון ניתנה בחריגה מסמכות ובניגוד לכללי הצדק הטבעי, שכן לא ניתנה למנוח הזדמנות הוגנת להוכיח את טענותיו. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי התובעים הצליחו להוכיח את טענתם בדבר החזקה והעיבוד של החלקה, כפי שהיא נתמכת בעדויות עדים ובחוות דעת מומחה לתצלומי אוויר. הבקשה והתעודה שהגיש המנוח לפקיד ההסדר, המעידות על בעלותו ועיבודו בקרקע, חיזקו עוד יותר ממצא זה. בית המשפט דן גם בבקשת התובעים לתקן את לוח הזכויות לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין ומצא כי הנסיבות מצדיקות חריג נדיר לכלל. לפיכך הורה בית המשפט על ביטול רישום החלקה על שם מדינת ישראל והורה לפקיד ההסדר לחלק את החלקה ולרשום את חלקות א', ב' ו-ג' על שם התובעים, ואילו חלקה ד' תירשם על שם המדינה. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בפסק הדין הודגש כי תביעתם של התובעים לפסק דין הצהרתי אינה פוגעת בטענות הגנה עתידיות שעשויות להיות להם בתביעת הדחייה.