בג"צ 6845/00

תקציר

בית המשפט העליון בחן האם תוכנית הפרישה של קופת חולים כללית מפלה נשים בכך שהיא מציעה תנאי פרישה מוקדמת פחות טובים בהשוואה לעובדים גברים. נשים המשתתפות בתוכנית קיבלו הטבות רק עד גיל 60, ואילו גברים קיבלו אותן עד גיל 65. התביעה הוגשה על ידי עובדות לשעבר שטענו כי מדובר באפליה. בית הדין האזורי לעבודה הכיר באפליה אך אישר את הסכמי הפרישה, בנימוק של הסכמת הנשים מרצון. גם בית הדין הארצי לעבודה פסק נגד העותרים, וטען כי הסכמתם משמעה ויתור על שוויון זכויות פרישה. עם זאת, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי ההסכמים נגועים באפליה, פוגעים בתקנת הציבור, ולכן בטלים. היא הדגישה את השוויון כערך מרכזי במערכת המשפט, וציינה כי אפליה על רקע מין מושרשת עמוק בחוק ומנוגדת לתקנת הציבור. בית הדין החליט להעביר את התיק לבית הדין האזורי לעבודה כדי שיבחן את ההשלכות של ביטול התנאים המפלים, ויבטיח בחינה מעמיקה של זכאויות העותרים בתנאים הוגנים. ההחלטה הדגישה כי אסור שחופש החוזים בעבודה יגבר על זכויות יסוד לשוויון. למרות המורכבות הפרוצדורלית, פסק הדין נועד לתקן אי-שוויון מגדרי ולחזק את הצורך ביחס שווה בתוכניות פרישה במקום העבודה.