ע"א 1030/05

תקציר

ראשיתה של המחלוקת בסכסוך כספי בין יאיר ארנון, קבלן בניין, לבין יצחק תורג'מן, קבלן עבודות חשמל. המחלוקת הובילה לפסק דין לטובת ארנון, שהורה לתורג'מן להשיב לו יותר מ-220 אלף שקל. משעלה בידי ארנון לגבות סכום זה, תבע את דבורה תורג'מן, אשתו של יצחק, ואת תורג'מן מפעלי חשמל בע"מ, חברה בבעלות בני הזוג, למתן פסק דין הצהרתי. ארנון טען כי חזקת הנכסים המשותפים בין בני הזוג חלה גם על חובות משותפים וביקש לכלול את דבורה כחייבת בתיק ההוצאה לפועל. עוד טען כי החברה הוקמה כדי למנוע ממנו לגבות את חובו וביקש להרים את מסך ההתאגדות כדי לכלול את החברה כחייבת נוספת. בית משפט קמא דחה את טענותיו של ארנון וחייב אותו בהוצאות המשפט של הנתבעים. ארנון ערער על החלטה זו. הערעור התמקד בשתי טענות עיקריות: האחת, כי התקיימה שותפות בין בני הזוג תורג'מן על פי הדין הכללי, והשנייה, כי בית המשפט לא בחן את טענתו לסיבתיות על יסוד עשיית עושר, שלא במשפט, ביחס לשני המשיבים. השופטת חפרי-וינוגרדוב, בהסכמת השופטים גריל ופינקלשטיין, דחתה את הערעור, אם כי מטעמים שונים מאלה של בית המשפט קמא. השופטת הסבירה כי חזקת הנכסים המשותפים בין בני זוג שנישאו לאחר 01.01.74 אינה חלה במקרה זה, ואין די בעצם קיומם של נישואין משותפים כדי לבסס שותפות. הראיות שהוצגו לא הוכיחו כי החוב היה משותף, ונטל ההוכחה היה מוטל על ארנון. יתר על כן, טענת ההתעשרות לא הוכחה, שכן לא היה ברור שדבורה נהנתה מהכספים שקיבל יצחק. באשר לחברה, הסכימה השופטת עם קביעתו של בית משפט קמא כי לא הוכח קשר בין הקמתה לבין החוב הנדון. הערעור נדחה, וארנון חויב בהוצאות המשיבים.