ס"ע 22424-07-09

תקציר

השופטת מצאה כי טענות העובד לפיטורים שלא כדין אינן מבוססות ודחתה אותן. העובד טען כי פיטוריו היו שרירותיים, ונגועים בשיקולים זרים כגון אפליה והתנכלות מצד הממונה עליו. השופטת קבעה כי הפיטורים נבעו מסיבות עסקיות לגיטימיות, וכי העובד לא הצליח להוכיח אף אחת מטענותיו להתעללות. עם זאת, השופטת מצאה כי המעסיק לא שילם לעובד עבור חלק מהשעות הנוספות בישראל. העובד טען כי הוא זכאי לתשלום גם עבור שעות נוספות שהועסקו בחו"ל, אך השופט קבע כי לא הביא ראיות מספיקות לכך. עוד קבעה השופטת כי ניכוי 10 שעות נוספות בחודש משכר העובד על ידי המעסיק, והכללתן בשכר היסוד, אינה חוקית לפי חוק הגנת השכר, והורה למעסיק לפצות את העובד על כך. תביעת העובד לתשלום סכומים נוספים בגין פדיון ימי חופשה נדחתה אף היא, שכן השופטת קבעה כי המעסיק פעל כדין במקרה זה, והמיר את ימי החופשה של העובד למספר השווה לערכם עם מעברו לחוזה עבודה אישי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולעובד ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום. המעסיק חויב לפצות את העובד בסך 12,578 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין העבודה הנוספת שלא שולמה בישראל.