ת"פ 29771-02-14

תקציר

הכרעת הדין דוחה את בקשת הסנגור להפריד בין משפטם של שני נאשמים המואשמים באותו כתב אישום. כתב האישום מייחס לכל אחד מהנאשמים עבירות שונות, הנובעות מסכסוך בינם לבין קצין משטרה בנוגע לפעילות הצילום שלהם במתחם כנסייה בירושלים. ההגנה ביקשה הפרדה כדי לזרז את משפטו של האב (נאשם 2), שסעיף האישום שלו באיומים מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, תוך השארת משפטו של הבן (נאשם 1) בבית המשפט המחוזי בגין קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בנסיבות מחמירות בכוונה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפרדת המשפטים תהיה בלתי יעילה ועלולה להוביל לשיפוטים סותרים בנוגע לאמינות העדים. פסק הדין מתבסס גם על ההנחה כי שני הנאשמים זקוקים לעדויותיהם של מספר עדים כדי לתמוך בטענותיהם, דבר הסותר את טענת ההגנה כי דרושים שני עדים בלבד לנאשם 2. יתר על כן, נדחתה הדחיפות לפתור את עניינו של נאשם 2 בשל גישתו המוגבלת לכנסייה, שכן עניין זה צריך להיות מטופל על ידי שופט המעצר. כך, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לדחות את הבקשה, ומעדיף משפט משותף לשני הנאשמים על בסיס האופי המשולב של העבירות ולשמור על יעילות ועקביות בהליך השיפוטי. כתבי האישום נגד הנאשמים יישארו משותפים, והתיק ימשיך להתנהל בבית המשפט המחוזי. פסק דין זה אינו תלוי לגופם של סעיפי האישום, וממתין לתגובת הנאשמים לכתב האישום.