תפ"ח 320/10

תקציר

הנאשם, משה ישוע בן מריו לדה, אח כירורג בבית החולים שערי צדק בירושלים, הואשם בארבעה סעיפים של עבירות מין שבוצעו במטופלות בהרדמה בחדר ניתוח. שני האישומים הראשונים היו בגין אונס, והשניים האחרונים היו בגין ניסיון אונס. בכתב האישום נטען כי לדה ניצל את חוסר הכרתן של המטופלות ואת חוסר יכולתן להסכים, ונגע באיברי המין שלהן במסווה של טיפול רפואי. בית המשפט שמע עדויות של כמה מעדי התביעה, כולל רופאים ואחיות שנכחו במהלך הניתוחים. גרסאותיהם היו עקביות וחיזקו זו את זו. הם טענו כי ראו את ידיה של לדה נעות באופן חשוד מתחת לשמיכות המכסות את פלג גופם התחתון של החולים, באופן מנותק מכל הקשר רפואי. אחד הרופאים, ד"ר אלברטון, אף טען כי ראה את אצבעותיה של לדה בתוך איבר מינו של מטופל ומיד התעמת איתו, ללא הועיל. האחות פרידמן העידה אף היא, וציינה כי ראתה את ידה של לדה בין רגליו של מטופל אחר, מה שגרם לה להאמין שהוא התרגש. לדה הכחיש את הטענות וטען כי מעשיו היו חלק מחובותיו המקצועיות וכל נגיעה הייתה מקרית ולא מכוונת. הוא טען כי עדי התביעה טעו בפירוש מעשיו. בית המשפט מצא את עדי התביעה אמינים ואת גרסאותיהם אמינות, בעוד שההסבר של לדה היה בלתי סביר ואינו עולה בקנה אחד עם הראיות. נקבע כי הנאשם ביצע אונס באישום הראשון ומעשה מגונה באישום הרביעי, שכן הראיות לשני האישומים האחרונים אינן מספיקות. לפיכך הציע בית המשפט להרשיע את לדה בעבירות לפי סעיף 345(א)(4) וסעיף 348(א) לחוק העונשין. השופטים הסכימו עם חוות הדעת המקיפה והמנומקת, שהובילה להרשעתו של לדה.