ת"א 36172-11-19

תקציר

התובעת, אשר נפגעה מינית על ידי הנתבעת בילדותה, תבעה את האחרונה לפיצויים. המקרה הראשון של התעללות מינית התרחש בין השנים 2002-2005, כאשר התובעת הייתה כבת שבע עד עשר. התובע לא שיתף איש בהתעללות עד שנת 2008, אז הגיש קרוב משפחה של אמו תלונה במשטרה על מעשיו של הנתבע. האירוע השני התרחש בשנת 2008, ובעקבותיו הוגש כתב אישום נגד הנאשם. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי שני מקרי הפגיעה המינית התרחשו. הנאשם הורשע באירוע השני אך זוכה בראשון. בעוד ממצאי בית המשפט הפלילי משמשים כראיה לכאורה במשפטים אזרחיים, התובע עדיין נדרש להוכיח את האירוע הראשון. בית המשפט מצא כי די בתצהירו של התובע, יחד עם החלטת הנתבע שלא לחקור אותו חקירה נגדית או להציג ראיות סותרות כלשהן, כדי לקבוע כי האירוע הראשון התרחש. השאלה המרכזית הייתה האם קיים קשר סיבתי בין התקיפות המיניות לבין נכותה הנפשית הנוכחית של התובעת. המומחה הפסיכיאטרי שמונה על ידי בית המשפט סבר כי מצבו הנפשי של התובע הושפע מגורמים מולדים וכי התקיפות המיניות לא גרמו לו טראומה משמעותית. המומחה ייחס את נכותו הנוכחית של התובע, המוערכת בשיעור של 20%, לגורמים אחרים ולא מצא קשר ישיר לתקיפות. בית המשפט בחן את חוות דעתו של המומחה ואת חומר הראיות והגיע למסקנה כי טענותיו העובדתיות של המומחה בעייתיות. נמצא כי המומחה הסתמך על מסמך אחד של המורה בכיתה א' של התובעת כדי לתמוך בקיומם של גורמים מולדים, ללא ראיות אבחנתיות אחרות. בית המשפט גם חלק על הערכת המומחה לגבי השפעת התקיפות המיניות על מצבה הנפשי של התובעת, וקבע כי חוות הדעת של המומחה התבססה על מידע חלקי ואי דיוקים עובדתיים. כמו כן, קבע בית המשפט כי האירועים בחייה של התובעת היוו רצף מתמשך הנובע מהפגיעה המינית. בית המשפט קיבל את עדותו של התובע על שינויים בהתנהגותו לאחר התקיפות ודחה את טענת המומחה בדבר ריבוי אירועים שאינם קשורים. בית המשפט הדגיש כי הפגיעה המינית, חשיפתה הציבורית והתגובה הקהילתית שבאה בעקבותיה היו קשורים זה בזה והשפיעו באופן משמעותי על חיי התובעת. בסופו של דבר, בית המשפט מצא קשר סיבתי ישיר בין התקיפות המיניות לבין נכותה הנפשית הנוכחית של התובעת. בית המשפט קבע כי הנתבע אחראי לנזקים שנגרמו ופסק לתובע 676,250 ₪, מתוכם 150,000 ₪ בגין כאב וסבל, 450,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, 56,250 ₪ בגין אובדן זכויות סוציאליות ו-20,000 ₪ בגין צרכי סיוע עתידיים. כמו כן חויב הנתבע לשלם שכר טרחת עורך דין, להשיב לתובע שכר טרחה ולפצות אותו בגין הוצאות חוות דעת רפואית.