ה"פ 3841-02-19

תקציר

תביעתם של המבקשים, התובעים מניות ואופציות למניות, נדחתה. השופט קבע כי הן עילת התביעה בכתב התביעה המקורי והן זו שבכתב התביעה המתוקן המיועד עברו את תקופת ההתיישנות. המבקשים טענו כי המשיבים לא עמדו בהתחייבותם להקצות למבקשים מניות ואופציות למניות בתמורה לתיווך בעסקת השקעה ולעבודה שביצעה החברה. בתיקון המיועד טענו המבקשים כי המניות אכן הוקצו, אך נלקחו. המניות המדוברות נלקחו לכאורה לפני אפריל 2004. משמעות הדבר היא כי עד למועד הגשת הצהרת הפתיחה של המבקשים, בפברואר 2019, חלפה תקופת ההתיישנות ושתי עילות התביעה התיישנו. המבקשים ניסו להצדיק את הארכת תקופת ההתיישנות, בטענה כי המשיבים הודו בתוקפה של תביעתם, כי המשיבים פעלו שלא כדין, וכי המבקשים לא היו מודעים לנטילת המניות. עם זאת, השופט מצא כי המשיבים לא הודו בטענות המבקשים, כי המבקשים אינם יכולים לטעון כי הוטעו על ידי המשיבים, וכי המבקשים היו מודעים לכך שהמניות נלקחו, בניגוד לטענותיהם. משכך, החליטה השופטת כי אין מקום לאפשר את התיקון, וכי יש לדחות את עילת התביעה המקורית על יסוד תקופת ההתיישנות. המבקשים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 40,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.