ע"א 75869-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של ע"א 75869-07-25 בוהארון צרפתי נ' ממן** **מבוא:** פסק דין זה ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) בהחלטתו של השופטת עדי חן-ברק, ודן בערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (ה"ט 24434-06-25). ההחלטה המקורית בבית משלום קמא העניקה צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת בין המערערת (גב' בוהארון צרפתי) למשיב (מר ויקטור ממן). הערעור הוגש על ידי המערערת, שטוענת כי לא היה מקום להוצאת צו נגדה, ובפרט לא צו הדדי. **העובדות הרלוונטיות והשתלשלות ההליך:** 1. **הבקשות המקוריות:** הן המערערת והן המשיב הגישו בקשות לבית משפט קמא למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. דיוני שני התיקים אוחדו. 2. **טענות המערערת (בבית משפט קמא):** נטען כי המשיב ניסה לתקוף אותה, איים עליה, נגע בה באופן אסור וקרא לבנה כינוי פוגעני ("קוקסינל"). 3. **טענות המשיב (בבית משפט קמא):** נטען כי המערערת מטרידה אותו ברחוב, מכפישה את שמו ומאיימת עליו. 4. **החלטת בית משפט קמא:** * **באשר לבקשת המערערת:** בית המשפט קמא דחה את בקשתה המקורית של המערערת. * **באשר לבקשת המשיב:** בית המשפט קמא קבע כי אמנם חלק מטענות המשיב לא הוכחו, אך טענתו כי המערערת מתנהגת כלפיו באופן "פורץ גבולות ובלתי נשלט" הוכחה. הוכחה זו התבססה, בין היתר, על התרשמות בית המשפט מהתנהגות המערערת עצמה במהלך הדיון, אשר נתפסה כאובססיבית. * **מתן צו הדדי:** בית המשפט קמא, על אף הסתירות שנפלו בעדות המשיב, קבע כי מכיוון שהוכחה התנהגות אובססיבית מצד המערערת, ובהתחשב בכך שקיים חשש כי אירועי העבר עלולים להוביל לפגיעות עתידיות, יש לתת צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, במטרה למנוע הסלמה. **טענות הערעור:** המערערת טוענת כי לא היה מקום לתת צו הדדי, מכיוון שנמצאו סתירות בגרסת המשיב, ואין סימטריה בין הצדדים. בפרט, נטען כי בית המשפט קמא שגה בכך שביסס את קביעותיו בנוגע להתנהגותה של המערערת על התרשמותו מהתנהלותה באולם בית המשפט בלבד, ונתן משקל יתר להתפרצויותיה במהלך הדיון, מבלי שהוצגו ראיות חיצוניות המעידות על איומים, מעקב או פגיעה מצדה. נטען גם כי הודעות וואטסאפ לכאורה מהמערערת, אשר המשיב טען שקיבל, לא הוצגו. **הכרעת בית המשפט המחוזי (ערכאת הערעור):** השופטת עדי חן-ברק דחתה את הערעור ללא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138א(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משקבעה כי אין לערעור סיכוי להתקבל. **ניתוח משפטי של ההכרעה:** 1. **דחיית הערעור ללא צורך בתשובה (תקנה 138א(1) לתקנות סד"א):** זהו אמצעי דיוני המאפשר לבית המשפט לדחות ערעור על הסף, אם הוא סבור כי אין לו סיכוי להתקבל. ההצדקה לדחייה כזו היא חוסר סיכוי ממשי, תוך חיסכון בזמן שיפוטי ובהליכים מיותרים. בנסיבות אלו, השופטת ראתה כי גם אם כל טענות המערערת ייטענו במלואן, אין להן סיכוי משפטי להתקבל. 2. **היקף ההתערבות של ערכאת ערעורים בקביעות עובדתיות:** העיקרון המשפטי המרכזי שבו השתמשה השופטת הוא ההגבלה החוקית והפרקטיקה השיפוטית לגבי התערבותה של ערכאת ערעורים בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. בית משפט קמא שמע את הצדדים, בחן ראיות (גם אם לא הוצגו במפורש בפסק הדין, כגון ההודעות, אשר נדחו מסיבה אחרת) והתרשם מהתנהלותם. * **קביעות עובדתיות:** בית משפט קמא קבע קביעות עובדתיות ביחס להתנהלות שני הצדדים, ובפרט, קבע כי התנהלות המערערת כלפי המשיב הינה "אובססיבית" ו"פורצת גבולות". * **משקל ההתרשמות מהתנהלות בדיון:** השופטת מדגישה כי התרשמות בית משפט קמא מהתנהלות המערערת **בתוך אולם הדיונים** שימשה לו ככלי לאימות וחיזוק קביעתו העובדתית שהתנהלותה במקרים קודמים הייתה אובססיבית. המשפט אינו מתעלם מהתרשמות ישירה של השופט מבעלי הדין במהלך הליך שיפוטי, ויכול לעיתים לשמש כראיה מסייעת או מחזקת, במיוחד כאשר היא מתיישבת עם עדויות אחרות או טענות שעלו. * **אי-התערבות בקביעות עובדתיות:** השופטת מבהירה כי "מדובר בקביעה עובדתית, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה". זהו עיקרון יסוד בדיני הערעור, המונע מבית המשפט לערעורים "להחליף" את שיקול דעתו של בית משפט הדרגה הראשונה, אלא אם כן נפלה טעות משפטית מהותית או קביעה עובדתית בלתי סבירה באופן קיצוני. 3. **הבנת הנמקת בית משפט קמא בנוגע להתנהגות המערערת:** השופטת מבהירה נקודה קריטית שעלתה בטיעוני הערעור – שהצו נגד המערערת לא ניתן *רק* בגלל התנהלותה באולם. אלא, התנהלותה באולם שימשה כאישוש לכך שהטענות של המשיב לגבי אובססיביותה היו נכונות. ציטוט הפרוטוקול ("מר ממן טען כי גב' בוארון מתנהגת באופן פורץ גבולות ובלתי נשלט. לפחות לעניין זה התרשמותו של בית המשפט בדיון שני בנוכחותה אשר הצטיינה בהתפרצויות חוזרות ונשנות, השתוללויות של ממש...כל אלה יש בהם כדי שבית המשפט יאשר את הנקודה האחת שעלתה בבקשת מר ממן והיא שהגברת בוארון צרפתי מתנהגת כלפיו, ואולי בכלל, באופן אובססיבי") ממחיש כיצד בית משפט קמא שילב את התרשמותו הישירה עם הטענות שהוצגו בפניו. 4. **עקרון הצו ההדדי ומטרתו:** השופטת מצטרפת להשקפה של בית משפט קמא לפיה מתן צו הדדי הוא כלי שיכול לתרום ל"הרגעת הרוחות" בין הצדדים. תכלית זו נובעת ישירות מהוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, אשר שואף למנוע הסלמה וליצור הפרדה מוחלטת בין המעורבים, גם אם התנהגותם אינה סימטרית לחלוטין. עצם קיומו של סכסוך הדדי, בו כל צד טוען שהצד השני מטריד אותו, מצדיק בנסיבות מסוימות צו הדדי, גם אם בית המשפט מאמין באופן מהותי יותר לגרסתו של צד אחד. 5. **משקל לראיות שלא הוצגו (הודעות וואטסאפ):** אף על פי שהמערערת טענה כי הודעות הוואטסאפ לא הוצגו, פסק הדין אינו מתייחס ישירות לכך כעילה לביטול הצו. הדבר עשוי להצביע על כך שהחלטת בית משפט קמא לא התבססה *אך ורק* על הודעות אלו, אלא על מכלול הראיות וההתרשמות, כפי שפורט לעיל. אם ההודעות היו קריטיות ולא הוצגו, ייתכן שהיה מקום להתייחס לכך באופן ישיר יותר. **חידושים משפטיים או יישומים מיוחדים:** * **שימוש בהתרשמות בדיון כראיה מחזקת לקביעה עובדתית:** הדגש על כך שהתרשמות בית המשפט מהתנהגות הצדדים באולם משמשת לאישוש קביעותיו העובדתיות לגבי התנהגות מחוץ לאולם, מהווה יישום פרגמטי של תפקיד השופט כמקבל ההחלטות הבלעדי בפניו. * **הצדקת צו הדדי גם כאשר יש חוסר סימטריה:** פסק הדין מאשש את העיקרון לפיו צו הדדי אינו דורש שוויון מוחלט בין התנהגויות הצדדים. די בכך שלכל צד קיימת עילה מסוימת להגנתו, וההתנהלות הכוללת מצדיקה מניעת הסלמה באמצעות צו הדדי. * **דחיית ערעור על הסף כאמצעי יעיל:** השימוש בתקנה 138א(1) מעיד על מגמה של ייעול הליכים, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי אין כל בסיס משפטי לערעור. **סיכום:** בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המערערת, תוך שהוא מאשר את החלטת בית משפט קמא להוציא צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת. ההחלטה מתבססת על עקרון אי-ההתערבות של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, ועל כך שהתרשמות בית המשפט מהתנהלות המערערת בדיון שימשה לו לאישוש טענות המשיב בדבר התנהגותה האובססיבית, וכן על התכלית של מניעת הסלמה באמצעות צו הדדי.