ת"א 44186-06-16

תקציר

השופטת בוחנת ביסודיות את הראיות והטיעונים שהציגו שני הצדדים בסכסוך בין שני תובעים לנתבע על רקע שותפות עסקית כושלת. התובעים טוענים כי הנתבע הציג מספר מצגי שווא שגרמו להם להתקשר בשותפות ולאחר מכן הפר את הסכם השותפות במספר דרכים, לרבות הפרעה לעסק, פירוק השותפות באופן חד צדדי ואי פירעון חובות. כמו כן, הם מבקשים החזר על השקעתם בעסק, בסך 102 אלף שקל. הנתבע טוען מנגד כי התובעים הפרו תחילה את ההסכם בכך שלא הפעילו את העסק כראוי, מנעו ממנו גישה להנהלת חשבונות והפרו הוראות ניהול פיננסי. עוד הוא טוען כי התובעים חייבים לו כספים בגין הערכת חסר של רכב שהעבירו לו במסגרת השקעתם, וכן בגין דמי שכירות, דמי אחסנה והוצאות שונות שלא שולמו הקשורות לעסק. בהחלטתה מתייחסת השופטת בקפדנות לטענות התובעים בדבר מצג שווא ומוצאת אותן אינן משכנעות, תוך שהיא מציינת כי פרטיו הדקדקניים של הסכם השותפות שנחתם בין הצדדים אינם תומכים בטענות התובעים בעל פה. היא גם מטילה ספק באמינות עדותם של התובעים, תוך שהיא מוצאת את עדות הנתבע אמינה ברובה, למרות חוסר קוהרנטיות מסוים. באשר להפעלת העסק, השופט מצדד בנתבע ומגיע למסקנה כי התובעים הפרו את הסכם השותפות. היא מקבלת את טענת הנתבע כי התובע מספר אחת הגיע באיחור תכוף, נעדר ולא ביצע משימות חיוניות. בנוסף, היא תומכת בטענת הנתבע כי התובעים מנעו ממנו גישה להנהלת חשבונות ורישומים כספיים, ובכך הפרו את ההסכם. השופטת דוחה גם את טענות התובעים בדבר החסימה לכאורה של הנתבעת את העסק, וקובעת כי הן מפוברקות ואינן נתמכות בראיות. היא פוסקת כי הנתבע לא היה חייב לדאוג לתעודת כשרות או להדפיס תלושים, שכן אלה היו באחריות התובעים על פי ההסכם. השופט מציין כי העסק הפסיק לפעול בתחילת אוגוסט 2013, אך אף אחד מהצדדים לא פעל בהתאם לתנאי ההסכם לפירוק השותפות. היא דוחה את טענת התובעים כי הנתבע פירק את השותפות באופן חד צדדי, ולכן הם אינם זכאים להחזר השקעתם. יתר על כן, היא אינה מוצאת כל הצדקה בניסיונם של התובעים לקשור את תשלום ההשקעה שלהם לציוד ספציפי, שכן ההסכם אינו עושה כל קשר כזה. באשר לשווי הרכב שהעבירו התובעים לנתבעת, השופטת מסכימה עם הנתבעת כי התובעים לא גילו כי הרכב מושכר, וכתוצאה מכך שוויו נמוך מהאמור בהסכם. היא מצווה על התובעים לשלם לנתבע 10,000 ₪ בגין ההפרש. השופטת בוחנת גם את הסכם השכירות של שטח העסק, ומוצאת אותו מלאכותי ואולי פיקטיבי, ומשמש בעיקר כדי לסייע לתובע מספר אחת לקבל מענק. מסקנתה היא כי הנתבע לא הציג מצג שווא בדבר הבעלות על מכונת האספרסו או מכונת הקרח וכי התשלום של התובעים בסך 100,000 ₪ לא היה קשור לציוד זה. באשר לדמי השכירות וההוצאות הנלוות, השופט מצדד בנתבע וקובע כי טענות התובעים אינן נתמכות וכי הם חייבים לנתבע דמי שכירות עבור תקופת שותפותם. עם זאת, היא אינה מקבלת את טענות הנתבע לדמי אחסון, חובות שונים והוצאות שיקום מחוסר ראיות. בפסק הדין הסופי הורה השופט לתובעים לשלם לנתבע 6,635 שקל, המייצגים את ההוצאות שהוכחו. שני הצדדים אחראים להוצאות המשפטיות שלהם בשל הסכום המינימלי שנפסק. השופט גם מעניק להם את הזכות לערער על ההחלטה על פי דין.