בע"מ 2434/04

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת משפטית ממושכת על מזונות ילדים בין הורים גרושים וסמכות השיפוט של בתי המשפט המעורבים. ראשיתו של התיק בתביעת מזונות שהגישה האם בשם ילדיה הקטינים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. עם זאת, בעקבות הסכם גירושין בין ההורים, שקבע כי האב ישלם מזונות כפי שנפסק על ידי בית דין רבני, הגישה האם תביעה לבית המשפט האמור. לאחר שהאם ביקשה לאחר מכן לבטל את ההליכים בבית הדין הרבני, נקבע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בעניין בשל הסכמת הצדדים המעורבים, כמפורט בסעיף 9 לחוק השיפוט של בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין). לאחר מכן נדחתה התביעה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, והחלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בערעור. המבקשים, ילדיהם הקטינים של בני הזוג הגרושים, ביקשו להמשיך ולערער על פסק דין זה, אך בקשתם למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה. הטענות העיקריות שהעלו המבקשות היו כי הסכם הגירושין אינו מחייב אותן וכי האפוטרופוסית הטבעית שלהן הגישה את התביעה לבית הדין הרבני מתוקף תפקידה האישי. עם זאת, בתי המשפט קבעו כי מאחר שהאם הגישה את התביעה בשם ילדיה הקטינים והאב הסכים לסמכותו של בית הדין הרבני, יש לו סמכות לדון בתיק ולקבוע מזונות. פסק הדין הדגיש את עקרון הכבוד ההדדי בין בתי המשפט ואת חוסר היכולת לבטל באופן חד צדדי הסכמה לפסק דין. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, יחד עם בקשת עיקול זמנית, והחלטת הערכאות הנמוכות יותר אושרה.