ע"א 3192/93

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של קבלן וקבלן משנה המעורבים בפרויקט בנייה. עובד קבלן המשנה נהרג בתאונת עבודה ועיזבונו הגיש תביעת פיצויים הן נגד הקבלן והן נגד קבלן המשנה, מה שהוביל למאבק משפטי ממושך. הנושא המרכזי היה פרשנותו של סעיף שיפוי בהסכם בין הקבלן לקבלן המשנה, אשר לכאורה פוטר את הקבלן מאחריות ומחייב את קבלן המשנה לפצות את הקבלן על כל תביעה. בית המשפט המחוזי פירש את הסעיף בצמצום, והגביל את אחריותו של קבלן המשנה. עם זאת, בית המשפט העליון, בפסק דין פה אחד, קבע כי סעיף השיפוי ברור ויש לאכוף אותו ככתבו וכלשונו, לרבות החובה על קבלן המשנה לשפות את הקבלן גם אם האחרון התרשל. בית המשפט דחה גם את טענות קבלן המשנה כי היעדר ביטוח בר מימוש אמור לפטור אותו מחובת השיפוי, וכי הקבלן חב בשל כיסוי ביטוחי לא מספק. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי קבלן המשנה אחראי לשיפוי הקבלן במלואו, לרבות הוצאות התביעה שהוגשה נגדו, והורה לקבלן המשנה לשלם לקבלן הוצאות נוספות בסך 10,000 רופי.