בג"צ 2055/08

תקציר

העותר, עובד בנק, פוטר ולאחר מכן הועסק מחדש כעובד זמני. לאחר מספר הארכות, העסקתו הייתה אמורה להסתיים בשנת 1991. נחתם הסכם קיבוצי לפיו העותר יישאר עובד זמני וכי הבנק יוכל לסיים את העסקתו בכל עת. העותרת תבעה את הבנק להכרה בה כעובדת קבועה, ובית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה באופן חלקי. הן העותרת והן הבנק ערערו לבית הדין הארצי לעבודה, שפסק לטובת הבנק. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבג"ץ, שנדחתה. בג"ץ קבע כי החלטת בית הדין הארצי לעבודה צריכה לעמוד על כנה, שכן לא הייתה בה טעות משפטית מהותית, וההסדרים שנקבעו אפשרו את המשך העסקתה של העותרת. גם התערבותו של בית המשפט במקרה זה הייתה מוגבלת בשל הנסיבות הספציפיות. לפיכך, העתירה נדחתה, ופסק הדין הקודם לטובת הבנק התקבל. החלטה זו התקבלה על סמך עובדות המקרה הספציפיות והשיהוי בהגשת העתירה, ובג"ץ בחר שלא להתערב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.