ת"א 14695-03-16

תקציר

המחלוקת בין התובעים למדינה נסובה סביב חישוב פיצויי ההפקעה בגין חלקת קרקע. התובעים טוענים כי יש לחשב את דמי החכירה כאחוז מערכו המשתנה של המגרש מדי שנה, בעוד המדינה דוגלת בשיטת השוואה לעסקאות חכירה בפועל. בית המשפט מצדד בתובעים, ומאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמם, מר אושרת. על פי פסק הדין, מטרת פיצויי ההפקעה היא להעמיד את התובעים באותו מצב בו היו נמצאים אלמלא ההפקעה, ולא לשפר או להרמיר את מצבם. הפיצוי יחושב על בסיס שווי השוק של הקרקע בעת ההפקעה ודמי החכירה האבודים מתפיסת החזקה ועד לתשלום הפיצויים. בית המשפט מכיר בפסיקה שנקבעה, המכירה בשלושה מסלולי פיצוי חלופיים, המאפשרים לתובעים לבחור באפשרות המיטיבה ביותר. התובעים בחרו בפיצוי לפי סעיפים 12 ו-13 לפקודת הקרקעות. יש לציין כי סעיף 13, הקובע פיצוי בגין דמי חכירה אבודים, אינו מפרט את שיטת החישוב. בהסתמך על הפסיקה הרלוונטית, בית המשפט מאשר כי דמי החכירה האבודים צריכים להיגזר מערכה המשתנה של החלקה מדי שנה. קביעתו של מר אושרת בדבר שיעור דמי חכירה של 6% מתקבלת שכן היא תואמת את נהלי רמ"י ואת עמדות המדינה בעבר. בית המשפט מעריך את המקצועיות והפירוט בחוות דעתו של מר אושרת, המותירים רושם חיובי. בנוסף, מקרים קודמים רבים אימצו שיעור דמי חכירה של 6%. טיעוני המדינה נגד שיעור זה אינם משכנעים. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת התובעים, ומאמץ את חוות דעתו של מר אושרת במלואה. המדינה נדרשת לשפות את התובעים בגין הוצאות משפט, חלק משכרו של מר אושרת ושכר טרחת עורך דין, הכל בכפוף לתנאים מסוימים. את סכומי הפיצוי יש לשלם בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת ייגרמו הפרשי הצמדה וריבית.