רע"א 3130/05

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות צוואה ותחולתו של סעיף 42 לחוק הירושה, המאפשר ירושה באמצעות יורש אחר יורש, בתרחיש בו היורש השני נפטר לפני הראשון. הצוואה המדוברת שייכת ליוליאן רובינק, שהוריש את כל עזבונו לאשתו, מירה רובינק, ועם מותה הייתה אמורה היתרה להתחלק בין שלושה יורשים שניים. אחת היורשות השניות, יפה זורניצקי, נפטרה לפני מירה רובינק, ועל פי הוראת בית המשפט המחוזי בתל אביב, חלקה הועבר ליורשיה של מירה רובינק, והגדיל את חלקם מ-50% ל-55%. יורשת שנייה נוספת, אנט (אניטה) רבינוביץ', נפטרה גם היא לפני מירה רובינק, והשאלה המרכזית הייתה האם חלקה צריך לעבור גם ליורשיה של מירה רובינק, או לחזור לעיזבונו של יוליאן רובינק. נשיא בית המשפט, השופט אהרן ברק, יחד עם השופט ד' חשין, קבעו כי לפי סעיף 42 לחוק הירושה, עם מותו של היורש השני לפני הראשון, ההוראה בצוואה לטובת היורש השני מתבטלת. הצוואה עומדת כצוואה רגילה, כלומר היורש הראשון מקבל הכל ועם מותו יורשיו יורשים את מה שנשאר. באשר לפרשנות צוואתו של יוליאן רובינק, לא מצאו השופטים אינדיקציות מפורשות או משתמעות לכוונתו להחזיר את חלקו של יורש שני שנפטר לעיזבונו. לפיכך נדחה הערעור, ונקבע כי חלקה של אנט רבינוביץ יעבור גם ליורשיה של מירה רובינק. השופט א' רובינשטיין צירף חוות דעת נפרדת לפסק הדין, בה הסכים עם התוצאה אך הציע תובנות נוספות. הוא הדגיש את השפעת המשפט העברי על דיני הירושה, ובמיוחד את עקרון כיבוד רצונו של המנוח. בהקשר הספציפי של יורש אחר יורש, המשפט העברי קובע כי אל לו ליורש הראשון להתעלם לחלוטין מכוונתו של המצווה וכי חלקו של היורש השני צריך לעבור ליורש הראשון עם מותו של השני לפני הראשון. באשר לפרשנות הצוואה, השופט רובינשטיין הכיר בהיעדר אינדיקציות מפורשות או משתמעות בצוואה התומכות בטענת המערערים. עם זאת, הוא ציין כי ג'וליאן רובינק ככל הנראה לא צפה את מותה המוקדם של אחייניתו וייתכן שרצה שמשפחתה תירש את עזבונו כהרחבה של משפחתו שלו. עם זאת, מאחר שלא הייתה אינדיקציה ברורה לרצון זה בצוואה, הסכים רובינשטיין עם החלטת הרוב.