רע"א 8339/21

תקציר

במקרה שנדון לאחרונה, בית המשפט בחן בקשת רשות ערעור והחליט כי מתוקף סמכותו ידון בבקשה כאילו ניתנה חופשה והוגש ערעור. בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי, תוך התמקדות בתקנה 97(א), הקובעת כי בקשות לסעד זמני יידונו בדרך כלל בנוכחות שני הצדדים. בית המשפט הדגיש את חשיבות קיום הדיון בבקשות מסוג זה, שכן החלטות על סעד זמני יכולות להשפיע באופן משמעותי על הצדדים ועל התקדמות התיק. התנהגותו של המבקש, תוך העלאת חששות, לא הצדיקה את דחיית הבקשה ללא שימוע. החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי, שהתבססה על הנחה של תביעה כספית, לא התייחסה להקשר של הבקשה הנוכחית, שעניינה אכיפת הסכם. לפיכך, לא היה מקום לדחות את בקשת המבקש ללא דיון ראוי, שכן ההחלטה הראשונית לא חייבה את ההליכים הבאים. בעוד המשיבים טענו בדבר היעדר תצהיר, ציין בית המשפט כי הבקשה נסמכה בעיקר על טיעונים משפטיים, מה שהופך את התצהיר לחסר משמעות. משכך, הבקשה התקבלה, והורה לבית המשפט המחוזי לקיים דיון וליתן החלטה חדשה בבקשת הסעד הזמני, ללא פסיקת הוצאות.