ב"ל 52654-02-21

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתביעה של תובע המבקש להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה שנגרמה לו במהלך עבודתו. התובע עבד במרכז הישראלי לאיכות חיים, חברה המספקת ציוד כגון מיטות וכיסאות גלגלים לנכים. תפקידו כלל העמסה ופריקה של סחורות, נסיעה לבתי הלקוחות והרכבת הציוד. הטענה התבססה על תיאוריית המיקרוטראומה, הדורשת הוכחה של תנועות רציפות חוזרות ונשנות שבוצעו לאורך פרקי זמן במהלך העבודה. עם זאת, בפסק הדין של השופט נקבע כי תנועותיו של התובע לא היו חוזרות על עצמן או רציפות במידה מספקת כדי להיחשב למיקרוטראומה. מהראיות עולה כי יום העבודה של התובע כלל משימות ותנועות מגוונות, לרבות נהיגה, העמסה, פריקה, הרכבה ומילוי טפסים. כמו כן, תנועות הכיפוף שביצע התובע היו לסירוגין ומפוזרות לאורך היום, ולא רצופות או בוצעו בפרקי זמן ספציפיים. עוד קבע השופט כי טענת התובע כי נהג תקופות ארוכות בדרכים משובשות אינה נתמכת בראיות משכנעות. למרות שהתובע אכן נהג לפרקי זמן ממושכים בחלק מהימים, מרבית נהיגתו הייתה בדרכים רגילות, והוא לא יכול היה למסור פרטים ספציפיים על הכבישים המשובשים בהם נסע לכאורה. לסיכום, פסק הדין קבע כי יש לדחות את התביעה מאחר שהתובע לא הוכיח את התנאים הנדרשים למיקרוטראומה. השופטת ציינה כי אופייה הפיזי של עבודתו של התובע אינו שנוי במחלוקת, אך הראיות אינן תומכות במסקנה כי תנועותיו חזרו על עצמן באופן עקבי או כי נסע בדרכים משובשות לפרקי זמן משמעותיים. לפיכך, לא הייתה תנועת גוף בודדת שניתן לייחס לעבודתו של התובע.