מ"ת 17296-07-23

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב מודעותם של המשיבים לייבוא סמים לישראל, מרכיב מכריע בעבירת ייבוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. חזקה על המשיבים, שהיו מעורבים ביבוא בקבוקי סירופ מירדן לישראל, כי ידעו על אופיים המסוכן של הטובין שברשותם, כאמור בסעיף 31(2) לפקודה. חזקה זו ניתנת להפרכה אם המשיבים יכולים להציג ראיות המבססות ספק סביר לגבי מודעותם. הראיות העיקריות נגד המשיבים כוללות את מעורבותם המשפטית בהליך היבוא ואמירות מפלילות שנאמרו באמצעות תקשורת. בעוד שאמירות אלה מצביעות על ידיעתם של המשיבים על יבוא הסמים, הן פתוחות לפרשנויות מרובות, ולכן קשה להסיק בוודאות כי היו מודעים להימצאות הסמים. חלק מההצהרות הללו כוללות התייחסויות לרווחים גבוהים, בעיות בסחורה, הצורך בביטחון ובשיקול דעת, והפוטנציאל ל"מלחמה בטירה". עם זאת, אין באמירות אלה לבדן כדי להרשיע את המשיבים, במיוחד נוכח האפשרות כי התכוונו לאתגרים הכרוכים ביבוא בקבוקי הווניל כדין או בשמירה על שלמות המשלוח. יתר על כן, תיאורי המשיבים על האירועים, יחד עם שיחה בין באדי לאחיו לאחר מעצרם, תומכים לכאורה בטענתם בדבר חוסר ידע על הסמים. מהראיות עולה כי המשיבים היו מעורבים רק בסיוע ליבוא הבקבוקים מירדן ולא היו מודעים לרכישה בקוסטה ריקה. השופטת אפרת פינק מכירה בחולשת הראיות בכל הנוגע ליסוד הנפשי של העבירה ומציינת כי יש להתחשב בה בהליכי המעצר. למרות חזקת המסוכנות בשל אופי העבירה, חולשת הראיות מחלישה את עילת המעצר. לפיכך, השופט נוטה לשקול חלופות מעצר, כגון שחרור בפיקוח אלקטרוני, עד לדיון נוסף.