ת"פ 20228-07-21

תקציר

הנאשם הורשע בהעסקת שוהה בלתי חוקי ובניסיון להעסיק שוהה בלתי חוקי. נוכח הדמיון בין שתי העבירות, סמיכותן בזמן והעובדה שמדובר באותו עובד ובאותו מקום עבודה, קבעה השופטת כי יש לראות בהן "אירוע" אחד. בקביעת העונש ההולם התחשב השופט בערכים המוגנים בחוק, בנסיבות העבירות ובמדיניות הענישה הרווחת. הערכים המוגנים כללו את זכותה הריבונית של המדינה לשלוט בכניסה לשטחה ואת ביטחון אזרחיה, שעלולים להיפגע על ידי העסקת שוהים בלתי חוקיים. השופט שקל את מידת הנזק שנגרם, ומצא כי הוא נמצא בקצה התחתון של הסקאלה, שכן הנאשם העסיק שוהה בלתי חוקי אחד בלבד ללא כל מניע ביטחוני. עם זאת, תקופת ההעסקה נמשכה מספר שבועות, מה שהגדיל את פוטנציאל הנזק. השופטת דחתה את טענת תום הלב של הנתבעת וקבעה כי היה עליה לאמת את אישורי העובד. לא נגרם נזק ממשי מהעבירות, אך הנזק הפוטנציאלי הוכר. מדיניות הענישה הרווחת על העסקת שוהים בלתי חוקיים היא בדרך כלל חמורה יותר מאשר על כניסה בלתי חוקית, כאשר העונשים כוללים לעתים קרובות עונשי מאסר או עבודות שירות. בהתחשב בנסיבות העניין ובעקרון ההלימות, קבעה השופטת כי העונש ההולם צריך לנוע בטווח שבין מאסר קצר טווח לתשעה חודשי מאסר, אותם ניתן לרצות כעבודות שירות. בגזר הדין התחשב השופט בגורמים שונים, לרבות הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, ההשלכות הכלכליות של העונש, מצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת, היעדר עבר פלילי, הודאתה באשמה ונסיבותיה האישיות. למרות שהנאשמת לא עברה טיפול טיפולי, השופט שקל את מאפייניה החיוביים ואת היעדר עבירות נוספות מאז ביצוע העבירות. השופט גם הכיר בטיעונים להחמרת הענישה בשל המצב הביטחוני במדינה, אך הדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו. באיזון בין כל השיקולים הללו גזר השופט על הנאשם עבודות שירות של 75 יום, מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, קנס של 1,500 שקל או 15 ימי מאסר במקום הקנס, צו מבחן לשנה והתחייבות כספית בסך 7,500 שקל להימנע מביצוע עבירות. כמו כן נמסר לנאשמת על ההשלכות של הפרת תנאי עבודות השירות.