עב"ל 341/96

תקציר

במקרה דנן, המערערת, שחלתה במחלת הלגיונרים בעת שעבדה במפעל תנובה, ביקשה להכיר במחלה כתאונת עבודה לפי תקנות הביטוח הלאומי, בטענה שהיא גורמת גם למחלת עיניים. המחלה אינה רשומה כמחלת מקצוע בתקנות הביטוח הלאומי, ולכן יש צורך ביישום תיאוריית המיקרוטראומה כדי לבסס קשר סיבתי בין עבודתו לבין המחלה באמצעות פגיעות קלות חוזרות ונשנות. בית הדין לעבודה מינה מומחים רפואיים ניטרליים אשר קבעו כי אין קשר בין תנאי עבודתו של המערער לבין המחלה, ואף לא בין מחלת הלגיונרים לבין מחלת העיניים שבאה בעקבותיה. חוות דעת אלה הועדפו על פני דעות סותרות של מומחים שהציע המערער. חרף העבודה סביב קירור וכימיקלים, לא נמצאו ראיות הקושרות גורמים סביבתיים אלה למחלת הלגיונרים, הקשורה בדרך כלל למערכות אוויר ומים עומדים – שאף אחד מהם לא הוכח כבעייתי במקום עבודתו של המערער. חשוב לציין כי לא נמצאה אינדיקציה להתפרצויות דומות במפעל, והתקיימו בקרות בשל אופיו כמתקן לייצור מזון. בלא שהוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודתו של המערער, נדחה הערעור, ונקבע כי המחלה אינה נחשבת לתאונת עבודה או מחלת מקצוע על פי החוק. החלטת בית המשפט הדגישה את ההסתמכות על מומחיות שמינה בית המשפט וקבעה כי חשד לבדו ללא ראיות ממשיות אינו מצדיק שינוי מעמדן של מחלות אלה במסגרות הבריאות התעסוקתית.