ע"א 6456/99

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על רובו, ומאשר את החלטת בית המשפט קמא. התיק נסוב סביב העברת זכויות דיירות מוגנות בחנויות עסקיות בעקבות פטירת הדייר. על פי חוק הגנת הדייר, בן הזוג של הדייר שנפטר, בתנאי שהיו נשואים לפחות שישה חודשים וחיו יחד, הוא הדייר החדש. אם אין בן זוג, ילדי הדייר יורשים את השכירות. נקודת המחלוקת המרכזית הייתה האם המשיבה, אלמנתו של הדייר המנוח, המשיכה לנהל את העסק בהתאם לדרישות החוק, וכך עשתה, באמצעות גיסיה. מממצא זה משתמע כי הזכויות בדיירות המוגנת הועברו לאשתו של המשיב, ודוחה את טענת המערערים כי זכויות אלה עברו לאביהם ולאחר מכן להם. עוד הבהיר בית המשפט כי חלקו של המנוח בחנויות אכן עמד על 50%, כאמור בחוזי השכירות, למרות טענות המערערים להפך. זאת ועוד, בית המשפט הכיר בכך שילדי המנוח (המשיבים 4-2) רכשו זכויות דיירות מוגנות באמצעות חתימת אמם על חוזי השכירות המחודשים, אך רק ביחס למשכיר; בית המשפט לא פסק בדבר חלוקת זכויות אלה בין השוכרים. עוד הודגש בפסק הדין כי זכויות הדיירות המוגנת מועברות מכוח הדין ולא דרך הירושה, דבר המשפיע על חלוקת הרווחים מהעסק, עניין נפרד שלא נדון בפסק הדין. לבסוף, פסק בית המשפט למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישולמו על ידי המערערים.