עמ"נ 34674-02-18

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על שלילת מעמד קבע בישראל מבת זוג זרה בעקבות התרת נישואיה לאזרח ישראלי. בית המשפט מכיר בשיקול דעתה הרחב של הוועדה הבין-משרדית בבואה לדון בבקשות למעמד מטעמים הומניטריים. על פי חוק האזרחות, זכאותו של בן זוג זר להתאזרחות עם נישואיו לאזרח ישראלי אינה מוחלטת; במקום זאת, עליהם לנווט את "ההליך המדורג". הליך זה מאפשר התאזרחות אך אינו אוטומטי, ויתרונותיו נעלמים עם פירוק הנישואין. בית המשפט מסכים עם טענת המשיב כי הבסיס למתן מעמד – קשר זוגי – אינו קיים עוד. עוד יצוין, כי המערערת הגישה בקשה למעמד מטעמים הומניטריים ולפיכך אינה זכאית למעמד קבע במסגרת ההליך המדורג. כמו כן, בית המשפט מכיר בכך שהוועדה הבין-משרדית מתחשבת בטובתם של קטינים ישראלים ובמעמד הזמני המוענק למערערת, המאפשר לה להתגורר, לעבוד ולקבל זכויות סוציאליות בישראל. מעמד זה נועד לאזן בין טובת הילד לבין המדיניות הכללית של אי מתן מעמד קבע לזרים. בית המשפט מדגיש כי המעמד הזמני אינו קבוע וכי אי הוודאות המתמשכת עבור הקטין הנובעת ממעמדו הזמני של ההורה עלולה להזיק. עם זאת, המשיב הבהיר כי מעמדה של המערערת לא יידרדר אוטומטית עם הגיעו של בנה הישראלי לגיל 18, וכל בקשה עתידית תיבחן בהתאם לנסיבות באותה עת. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין לעררים ודוחה את הערעור, תוך שהוא מותיר את מעמדו של המערער על כנו. העלויות אינן מוענקות לאף אחד מהצדדים.