ע"פ 951/80

תקציר

החלטת בית המשפט העליון עוסקת בשאלה האם שופט יכול להתיר ראיות נוספות לאחר סיכומי צדדים במשפט פלילי, במיוחד לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965. המערער הורשע לפי חוק הפיקוח על מטבע הארץ בהחזקת מטבע חוץ ללא היתר, בכפוף להוכחת היותו תושב ישראל. לבקשת התביעה, לאחר סיכומים, התיר השופט תעודה המוכיחה את תושבותו של המערער, מה שהוביל להרשעתו. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 150 אינו מגביל הכנסת ראיות נוספות לשלב שבין הצגת הראיות לסיכומים, ושומר על שיקול דעתו של בית המשפט לקבל ראיות עד למתן פסק דין. החלטה זו מדגישה את אחריותו של בית המשפט למנוע עיוותי דין, בין אם לנאשם ובין אם לטובת הציבור. בית המשפט מדגיש כי ההליך האדברסרי לא צריך להגביל באופן מוחלט ראיות נוספות אם הוא פוגע בצדק הוגן. יש להפעיל את שיקול הדעת בזהירות, תוך הבטחת אי פגיעה מיותרת ביכולתו של הנאשם להתגונן. דעות שונות בין השופטים מגלות דגש על איזון בין טוהר המידות הפרוצדורלי לבין עשיית האמת, וממחישות את חשיבותה של הגינות על פני הקפדה על נהלים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, ואישר את הודאת הראיות וההרשעה של הערכאה הנמוכה יותר, אך הדגיש שיקול דעת שיפוטי זהיר במקרים דומים בעתיד.