ת"א 27152-03-12

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע שהגישו רביב ובנו גל נגד הנתבעים. השאלה המרכזית הייתה האם הביטויים בהם השתמשו הנתבעים מהווים לשון הרע לפי פרשנותו הסבירה של אדם. מהסעיף המדובר משתמע כי מניעיו של רביב כבעלים של מועדון כדורגל נבעו מאינטרס אישי לקדם את הקריירה של בנו, על חשבון הצלחת הקבוצה שנמצאה משפילה ומבזה בעיני הציבור את רביב. עם זאת, השופט מצא כי ההתבטאויות שכוונו כלפי אשתו של רביב, אשר ייחסו לה קללות, מהוות לשון הרע, שכן הן שוות ערך להעלבה ישירה של רביב עצמו. לאחר מכן בחן השופט את טענת הנאשמים לאמת בפרסום, וקבע כי הם עמדו בתנאים להגנה זו. די היה בנאשם להוכיח את אמיתות הפרסום, על סמך עדותו של המאמן ניסן ועדותו של רון קאופמן שאיששו את אירוע הקללות בו הייתה מעורבת אשתו של רביב. השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי הפרסום היה בעל עניין לציבור, שכן מדובר באדם במרחב הציבורי - בעל מועדון כדורגל - ובמעשיו. כמו כן, אישרה השופטת את טענת הנתבעים בדבר תום לב והבעת דעה, וקבעה כי הפרסום הפריד בין הבעת הדעה לבין העובדות עליהן התבסס, וכי עובדות אלה נכונות. הבעת הדעה, שטענה נגד ניגוד עניינים, הייתה סבירה והתבטאה בתחום חופש הביטוי. גם אמונתו של שרף בחוות דעת זו נמצאה בתום לב, במיוחד לאור אופיו הציבורי של השיח ואימות העובדות עם המאמן. לפיכך נדחתה תביעת לשון הרע, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 35,000 ₪.