סע"ש 30647-02-21

תקציר

התובע, עובד חברת דהס, תבע את מעסיקו יחד עם עיריית יבנה, בטענה שהם מעסיקים משותפים, ולפיכך העירייה צריכה להיות אחראית לתשלום כל יתרת התשלומים הנובעת מיחסי עובד-מעביד. העירייה הוציאה למיקור חוץ את שירותיה של דהס לאיסוף ושינוע פסולת וטענה כי היא אינה מעסיקתה של התובעת. בית המשפט הסכים עם העירייה, והגיע למסקנה שדהס היה קבלן משנה אותנטי וההתקשרות עם העירייה הייתה לגיטימית. עוד טען התובע כי העסקתו נופלת תחת צו ההרחבה בענף הניקיון או בענף אספקת שירותי כוח אדם, אך בית המשפט קבע אחרת וקבע כי עיסוקו העיקרי של דהס היה פינוי אשפה ולא ניקיון. העירייה לא הייתה אחראית לפקח על העסקתו של התובע אצל דהס או להגיש דו"ח בודק שכר, שכן החוק להגברת אכיפת דיני העבודה לא חל במקרה זה. כמו כן, בית הדין קבע את מספר ימי החופשה המדויק להם זכאי התובע וחישב את ערכו של כל יום בהתאם לשכרו. התובעת הייתה זכאית גם להפרשים בדמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים מדהס. בסופו של דבר נדחתה התביעה נגד העירייה והנתבעים האחרים, שנדחו מהתביעה. עם זאת, בית המשפט קבע כי דהס חייב לתובע סכומים ספציפיים עבור פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 4,000 ₪, שישולמו בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.