ע"ע 6442-10-17

תקציר

חברת מסעדנות ובעל מניותיה הגישו בקשה להקפאת ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט האזורי בתל אביב לטובת עובד לשעבר, והורה להם לשלם לו זכויות סוציאליות בסך 57,678 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. העובד, אזרח אריתריאה, עבד כשוטף כלים עבור החברה, ועתר לבית הדין המחוזי בדרישה לחייב אותם ואת המשיבים האחרים לשלם לו הטבות שונות. בית המשפט קיבל חלקית את תביעתו, והורה לחברת המסעדות לשלם את התגמולים אך דחה את התביעה כנגד יתר המשיבים. המבקשים טענו כי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור גבוהים, שכן מסקנות הערכאה הנמוכה אינן עולות בקנה אחד עם ממצאיה העובדתיים, וכי אי ביצוע פסק הדין יגרום להם נזק גדול יותר מהעובד. העובד התנגד לבקשה, והדגיש כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין, וכי המבקשים לא הוכיחו את חוסר יכולתם לפרוע לו אם ערעורם ייכשל. הוא גם ביקש הוצאות מופת. השופטת פתחה וציינה כי זוכים בפסק דין זכאים בדרך כלל למימוש מיידי של פסק דינם, וכי שיהוי הוא חריג המחייב קיומם של שני גורמים: נזק גדול יחסית של המבקש מאי ביצוע, וסיכוי טוב שהערעור יצליח. במקרה זה, בעוד שערעורם של המבקשים עסק בעיקר בקביעות עובדתיות – שערכאת הערעור נרתעת מהן באופן מסורתי – מצאה השופטת כי סיכויי ההצלחה בערעור אינם אפסיים, בפרט בכל הנוגע לתחילת יחסי העבודה ונטל ההוכחה. אשר למאזן הנוחות, קיבלה השופטת את טענת המבקשים, כי נוכח מקום מגוריו הלא קבוע של העובד בארץ ואי יכולתו להשיב את הסכום אם המבקשים יזכו בערעורם, קיים סיכון בביצוע מיידי של פסק הדין. עם זאת, השופטת סברה גם כי פסק הדין עוסק בזכויות סוציאליות מכוח דיני העבודה המגנים, להן נמצא העובד זכאי זה מכבר. לפיכך, פסק השופט על עיכוב ביצוע חלקי, והורה למבקשים להפקיד מחצית מהסכום שנפסק או להעמיד ערבות בנקאית בתוך 21 יום, או לעמוד בפני ביטול השהייה. הבקשה נדחתה אחרת, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.