ת"א 1040/08

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן, חכרה מגרש מהנתבעת, מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), לצורך הקמת מבנה. הסכם החכירה כלל הוראה לתובע לשלם דמי היוון נוספים לרמ"י, המייצגים את ההפרש בין הסכום ששולם כדמי היוון על פי הסכם הפיתוח המקורי (80%), לבין שיעור של 91% מחלקה של רמ"י בקרקע, כשוויו על פי תכנית חדשה (ת/2260). היה צורך לקבוע את שווי הקרקע על פי התוכנית החדשה. התובעת טענה כי היה הסכם בינה לבין רמ"י להערכה מחודשת של שווי הקרקע לאחר שהובררו העלויות הנובעות מדרישות משרד הביטחון, שכן משרד הביטחון הטיל מגבלות על הבנייה אשר הפחיתו את ערך הקרקע. התובעת דרשה מרמ"י לעדכן את דמי ההיוון תוך שקילת דרישות משרד הביטחון לאחר שהתבררו הוצאותיהם. רמ"י התמהמהה תחילה במתן תשובה עניינית לתובע ובהמשך טענה כי אין הסכמה לשקול את העלויות הנובעות ממשרד הביטחון. רמ"י העלתה גם טענות פרוצדורליות, וטענה כי תקופת ההתיישנות חלפה וכי התובעת ויתרה על זכויותיה. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי קיים הסכם בין התובעת לבין רמ"י להערכה מחודשת של דמי ההיוון הנוספים לאחר השלמת הבנייה וידועות עלויות דרישות משרד הביטחון. בית המשפט הדגיש כי על רמ"י, כרשות ציבורית, מוטלת החובה לפעול בתום לב ובהגינות. בית המשפט דחה גם את הגנת ההתיישנות של רמ"י, בקובעו כי עילת התביעה התגבשה רק לאחר השלמת הבנייה והיוודע העלויות בפועל שנגרמו לתובע, ולא כאשר שולמו דמי ההיוון הנוספים. בנוסף, קבע בית המשפט כי עילת התביעה של התובעת בגין הפרת ההסכם התגבשה כאשר רמ"י דחתה את דרישתה להשבת דמי ההיוון ששולמו ביתר בשנת 2007. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי סעיפי הוויתור בהסכם בין התובעת למשרד הביטחון לא מנעו מהתובעת להגיש את התביעה הנוכחית נגד רמ"י. לסיכום, הורה בית המשפט לרמ"י לבחון מחדש את דמי ההיוון הנוספים המגיעים לה, בהתחשב בדרישות ובמגבלות שהטיל משרד הביטחון, ולפצות את התובעת בסכומים ששולמו ביתר. הסכום שיוחזר ייקבע בשלב השני של המשפט, אלא אם הצדדים יגיעו להסכמה. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 30,000 ₪ הוצאות משפט ו-100,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.