ת"א 24861-07-20

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם המבקש פטור מחובתו לשלם למשיב בגין מכירת נכס עקב מגפת הקורונה. המבקש, שהסכים לרכוש את הנכס מהמשיב, טען כי מגפת הקורונה ומגבלותיה מנעו ממנו לקבל הלוואת משכנתא לתשלום הנכס. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שנקט פעולות קונקרטיות לקבלת הלוואה וכי המגפה מנעה ממנו באמת ובתמים לשלם. בהסכם המכר נקבע כי למבקשים 90 יום לשלם, ובלבד שיקבלו מכתב כוונות מהבנק של המשיב חמישה ימי עסקים קודם לכן. בעוד שהמכתב התעכב ב-34 יום, המבקש לא שילם בתוך התקופה הממושכת וגם לא לאחר מכן. מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, שהמשיבה ביטלה כעבור חודשיים. המבקש טען כי הימנעותו של המשיב ממסירת מכתב הכוונות במועד מצדיקה את אי תשלוםו, אך בית המשפט חלק על כך. גם אם המשיב הפר את ההסכם, המבקש לא ביטל אותו ולא נקט כל פעולה בעקבות ההפרה. בנוסף, טענת המניעה המוקדמת של המבקשת, המבוססת על הנסיבות הקיצוניות שנגרמו על ידי המגפה, נמצאה לא רלוונטית במקרה זה, שכן למשיבה הייתה זכות לבטל את ההסכם, וכך עשו בסופו של דבר. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המשיב מנע מהמבקש לקבל הלוואה בכך שסירב לחתום על מסמכי משכנתא, שכן הדבר אירע לאחר ביטול ההסכם. גם מאזן הנוחות נשקל ונשקל לטובת המשיב, מה גם שניתן לפצות כספית את נזקו של המבקש. לפיכך, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב למכור את הנכס לצד שלישי. עוד קבע בית המשפט כי כל בקשה למחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת המבקש צריכה להיעשות בבקשה נפרדת והורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב, תוך קביעת מועד קדם משפט. ככלל, סיכויי הצלחת טענת האכיפה של המבקשת הוערכו כנמוכים ביותר על ידי השופט, אשר הגיע למסקנה כי ביטול הסכם המכר על ידי המשיב תקף.