רע"א 9296/16

תקציר

פסק הדין דן בקליטתם של פסקי דין זרים בישראל, תוך הבחנה בין הכרה ישירה להכרה אגבית. הכרה ישירה, המוסדרת בסעיף 11(א) לחוק הרלוונטי, חלה כאשר פסק חוץ מהווה את עילת התביעה העיקרית ומחייב הסכמה הדדית בין ישראל למדינה הזרה. הכרה אגבית, כאמור בסעיף 11(ב), רלוונטית כאשר פסק החוץ מתעורר בעקיפין בדיון בסוגיה אחרת, ועל בית המשפט לראות בכך "כדין וצודק" להעניק הכרה כזו. פסק הדין מתאר מקרים בהם הכרה אגבית אינה ראויה, כגון כאשר הכרה בפסק החוץ היא הסעד היחיד המבוקש או כאשר היא נחוצה לביסוס סמכותו של בית המשפט. בהתייחס למקרה הספציפי שלפנינו, בית המשפט מסרב להכיר בצו ירושה זר הנוגע לעיזבונו של אוסקר שינדלר, העומד במרכזו של סכסוך על בעלות על מזוודה בעלת משמעות היסטורית. בית המשפט רואה את ההכרה בצו הירושה כישירה ולא אגבית, שכן היא השאלה המרכזית העומדת בפני בית המשפט. כמו כן, הצו הוצא על ידי גורם רשמי ולא על ידי בית משפט, ודיני הירושה אינם נכללים באמנת ישראל-גרמניה בדבר הכרה הדדית. מאחר שהחלטת בית משפט קמא נתונה לשיקול דעת ואין עילה להתערב, הערעור להכרה נדחה. המבקש נדרש לכסות את הוצאות המשיב, ופסק הדין הוא לטובת האחרון.