ת"א 8439/06

תקציר

המחלוקת היא על אי תשלום עבור שירותי אבטחה שמספקת התובעת, ימית, לנתבעים האחראים על ניהול התחנה המרכזית ירושלים והחזקתה. ימית סיפקה שירותים אלה במשך למעלה מחמש שנים. התביעה הראשונה לתשלום הוגשה בספטמבר 2006, וכעבור חודשיים הגישו הנתבעים תביעה נפרדת נגד ימית. שתי התביעות אוחדו מאוחר יותר. ימית טוענת כי הנתבעים חייבים לה 1,285,365 ש"ח בגין שירותים שניתנו בחודשים יולי ואוגוסט 2006, וכ-1,100,000 ש"ח בגין שירותים בין התאריכים 1.9.06-18.10.06. כמו כן היא תובעת הוצאות מימון, נזקי חוסר תום לב קיצוניים ונזקי מוניטין בסך 450,000 ₪. הנתבעים טוענים מנגד כי ימית גבתה מהם תשלום יתר ודורשים פיצוי של 5 מיליון שקל. השופט מצדד ביאמית, וקובע כי בא כוחו של בעל הנתבעים, אטיאס, מסר עדות חלשה ולא משכנעת, בעוד שעדיה של ימית היו אמינים. עוד מציינת השופטת כי הנאשמים נמנעו מלזמן עדי מפתח ולהציג מסמכים חיוניים לתמיכה בטענותיהם. לעומת זאת, הראיות של ימית – כולל עדויות עדים וחשבוניות מאושרות – היו משכנעות. השופטת קובעת כי על הנתבעים לשלם לימית 1,285,365 שקל עבור התקופה הראשונה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. עבור התקופה השנייה נפסקו לימית 983,008 שקל, שכן הסכום הגבוה יותר הנתבע לא הוכח. השופטת פוסקת לימית 36,000 ₪ בגין נזקי מוניטין ודוחה את תביעותיה להוצאות כספיות ונזקי חוסר תום לב קיצוניים. הנתבעים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 350,000 ₪ בתוך שלושה שבועות. הסכומים שייפסקו יחויבו בריבית ובהתאמות הצמדה עד שישולמו במלואם.