בש"א 9314/05

תקציר

פסק דין זה דן במספר בקשות שהוגשו הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע בתיק הנוגע להחזר מסי יבוא. התובעת, בבעלותו ובניהולו של מר ברוך גרנט, מבקשת לקבל החזר מיסים ששולמו לנתבעת תחת מחאה, בטענה כי חויבו בטעות. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי התביעה התיישנה שכן היא לא הוגשה בתוך שלושת החודשים הקבועים בחוק. תחילה קובע השופט כי התביעה אכן התיישנה, ומקבל את טענת הנתבע כי תקופת שלושת החודשים הנזכרת בסעיף 154 לפקודת המכס היא מועד משמעותי ולא ניתן להאריכה. השופטת דוחה גם את בקשת התובעת להאריך את המועד, ומדגישה כי זכות התביעה פוקעת שלושה חודשים לאחר התשלום וכי טענותיה של התובעת בדבר ידיעת הנתבעת על כוונתה לתבוע והמשך המו"מ אינן מצדיקות את הארכת המועד. יתרה מכך, השופטת דוחה את טענת התובעת כי חל סעיף 6 לחוק מסים עקיפים, ומסבירה כי היא אינה רלוונטית במקרה זה. באשר לבקשת הנתבעת לעכב את ההליכים עד לסיום תביעה דומה שהגישו החברות האחיות של התובעת, דוחה השופטת את הבקשה ומכירה בזכותה של התובעת לשמיעת עניינה בהקדם. השופט גם מורה לנאשם להגיש כתב הגנה וקובע לוח זמנים להמשך ההליכים. לבסוף, השופטת מתייחסת לבקשת התובעת לתקן את כתב תביעתה כך שיכלול משלוחים נוספים, מורה לה למסור פרטים נוספים ותצהיר, וקובעת לוח זמנים לתגובת הנתבעת. השופט מחליט שלא להורות על הוצאות, והתיק נקבע לדיון בתאריכים מוגדרים.