תמ"ש 37743-07-13

תקציר

המקרה הוא סכסוך בין אב ובנו על נכס מקרקעין. האב טען כי הוא רשאי לבטל את הבטחתו להעניק את הנכס במתנה לבנו, בשל התנהגותו המחפירה של הבן כלפיו, וכי המתנה היא התחייבות בלבד, שלא גובשה סופית. הבן טען כי זכויות האב בנכס הן חוזיות, וכי המתנה הושלמה ולכן לא ניתן לחזור בה. עוד טען הבן מנגד כי טענת האב היא ניסיון לבטל הסכם בלתי חוקי, שכן הכוונה האמיתית הייתה להתחמק מחבות במס, וכי האב ויתר על זכות הביטול. בית המשפט מצא כי הזכויות בנכס היו חוזיות, ולכן המתנה הושלמה בעת שהבן קיבל את החזקה, כלומר האב לא יכול היה לחזור בו מהבטחתו. כמו כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה להתנהגות מחפירה מצד הבן, וקבע כי האב ויתר על זכות הביטול שלו במסמכי המתנה. עוד קבעה השופטת כי הבן הסתמך על המתנה, מה שגרם לשינוי לרעה במצבו, ולכן לא ניתן לבטל את המתנה. השופט דחה גם את טענת האב לאי חוקיות, שכן הוא לא העלה טענה זו בטיעוניו, וממילא מצא כי העסקה הייתה חוקית. ההחלטה קבעה כי הבן זכאי לנכס, והורתה לאב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הבן, וקבעה אותן על 25,000 ₪.